משה רבנו וקרח מייצגים שתי הנהגות הקיימות בעולם, האחת הנהגה נותנת והשנייה הנהגה לוקחת. משה רבנו היה מנהיג שהקב"ה בחר בו. הוא עצמו לא שש לקבל את התפקיד.
לכל מרחב יש גבולות התוחמים אותו. כל מי שגר בבית יודע שהקירות קובעים את גבולותיו, ושלא ניתן לחרוג מעבר להם אלא רק להסתדר בתוכם. לעומת
מות קורח, דתן ואבירם מתואר כמוות שהיווה מופת ואות לכל העם על בחירת משה ועל טעותם של המורדים נגדו: "ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה
ממבט מודרני, קרוב לוודאי כי התנהלות קרח תזכה לשבח, ולא ברור לכאורה כיצד נוכל להפיק מפרשיה זו תועלת לימינו. התביעה מן המנהיגות להעמיד עצמה
כידוע, עונשם של קורח ועדתו היה פעירת האדמה ובליעתם עם רכושם בתוכה. הפרשנים חלוקים בדעתם האם מדובר בעונש שניתן להסביר באופן ניסי או ריאלי. הפירוש
אחד הדברים המהותיים שהאדם אינו סובל זו התנשאות. אנשים מוכנים לקבל ביקורת בונה, אנשים מוכנים לקבל את העובדה שיש כאלו החולקים עליהם, אנשים מוכנים
"אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב
הרב אהרון בק ר"מ בישיבת ההסדר ראשון לציון כששמעתי את דבריהם, הוכיתי בתדהמה. הרי אך אתמול הם נכחו בהכרעה הגורלית. במו עיניהם ראו כיצד פערה
ידועה ההשוואה המנוגדת שעורכת המשנה בין מחלוקתם של שמאי והלל שהיא מחלוקת לשם שמיים, לבין מחלוקת קרח וכל עדתו, שאינה לשם שמיים ואין סופה להתקיים.
דוד מ. פויכטונגר, עמית מחקר במכון שורץ לאתיקה, יהדות וחברה ב"בית מורשה בירושלים". כנגד הקביעה המופיעה בגמרא, מסכת סנהדרין דף קט' ע"ב, כי "עדת קורח
