"וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים". פסוק זה הוא ללא ספק שיאו של סיפור בלעם-האתון והמלאך,
פרשת בלק מתובלת בדמויים רבים מעולם הטבע. בלק בן צפור, כפרעה, חושש מפני ריבויו העצום של עם ישראל (שמות א, ח). הוא משתמש בדימוי של
פרשתנו עוסקת רובה ככולה בסיפור מזימתו של בלק להזיק את ישראל בעזרת קללותיו של בלעם והתשועה שעשה הקב"ה לישראל בהופכו את הקללה לברכה. במהותו של
ניסיונו של בלעם ללכת לקלל את ישראל למרות עמדתו של הקב"ה מגלה לנו עד היכן מגיע כח הבחירה החופשית. בכמה מקומות מודיעה לנו התורה שיש
"מסע תגליות אמיתי איננו למצוא נוף חדש, אלא להיות בעל *עיניים* חדשות". (מרסל פרוסט). אתה רק מסתכל או ממש רואה? אתה רק רואה או גם
המשפט: "אין דבר העומד בפני הרצון" הוא פתגם עממי, שאינו מופיע במקורות חז"ל. סבורני שיש בו גם בעייתיות רבה, שכן הוא קובע שביכולת האדם
מנהיגים, חברי כנסת ושרים צריכים לתת דוגמה אישית, מופת התנהגותי לציבור! איזו דוגמה אישית הם נותנים כשהם משקרים?! בתקופה האחרונה אנו עדים לשכתוב סולם
כל התורה היא כולה קודש וכולה אמת, וכבר עסקנו בפרשת בלעם מבחינה זו, שאמרה התורה שהקב"ה הפך את הקללה לברכה. היינו שלמילים עצמן שבלעם השתמש
אצל עובד ה' האתיופי כמעט ולא מקוננות שאלות של גורל וספקות האברבנאל שואל: "אם הוא יתברך הרשה את בלעם ללכת, איך אחרי שהלך נאמר 'ויחר
הפרשה עוסקת בעיקר בסיפור נבואותיו של בלעם בן בעור. בלק ובלעם הקפידו שבלעם יראה את עם ישראל בעיניו בשעה שביקש לקללם "ויאמר אליו בלק לך
