בסיום הדיון עם ה' בלעם קיבל אישור מותנה להתלוות לשרי מואב: "אַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה". כדי לוודא שבלעם אכן הפנים את
רבי צדוק הכהן מלובלין בגיל שש, מת עליו אביו. זה לא מנע ממנו להמשיך לגדול בתורה, עד שבהיותו בר מצווה, נשא דרשה שרק תלמידי חכמים
" וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת ה' כִּרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב אֲשֶׁר לֹא-יְקַוֶּה לְאִישׁ… וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר
ברכותיו של בלעם הפכו לנכסי צאן ברזל בחיי האומה. עם לבדד ישכון, עם כלביא יקום, מה טובו אוהליך יעקב ועוד. דווקא ברכותיו של גוי הפכו
בני ישראל חונים בערבות מואב ונחשבים לאיום בעיני מואב שיוזם פנייה אל זקני מואב ומזמין את המדיינים לחבור אליו ולהתמודד עם האיום הרובץ לפתחם. כל
בלעם שפיקח היה – מה ראה לשטות זו? כמי שזכה להתגלות נבואית, כיצד עלה בדעתו שהוא יכול לקלל את העם בו בחר ה'? שאלה זו
עתה לאחר שכל הפרשה הסתיימה, הריני לגלות לכם עם ישראל, כי בזמן שהתרחש האירוע שעליו מסופר בפרשה הקרויה על שמי, אף אחד מעם ישראל כלל
פרשת בלק ובלעם היא מן הפרשיות הידועות ביותר בתורה וקובעת ברכה לעצמה. זוהי הפרשה היחידה בתורה שנקראת על שמו של נביא גוי (שניה לה היא
יותר מכל הטילים הקונבנציונאליים, ויותר מכל מאגרי הנשק המתוחכמים למיניהם המפוזרים ברחבי העולם – ישנו כוח עצום אחד המהווה איום אסטרטגי וסכנה לאנושות ולחברה כולה
פרשתנו נקראת בגמ' גם 'פרשת בלעם' (בבא בתרא יד ב) ולא בכדי. האישיות הדומיננטית בפרשה היא בלעם. בלעם היה נביא גדול שהושווה למשה, גדול הנביאים:
