"תן לנו עין טובה"

ד"ר שלמה נס
עו"ד ורו"ח

בפרשתינו ישנה מילת מפתח העוברת כחוט השני לאורך כל פרשת בלק ובלעם והיא ה"ראייה". עיון לאור מילה זו, מאיר באור חדש את המושג הזה.
עם תחילת הפרשה נאמר:" וירא בלק בן ציפור אל כל אשר עשה ישראל לאמורי" הוא פונה לבלעם ומסבירים הפרשנים כי בלק הבין שהצלחת ישראל אינה כבדרך הטבע ולכן פנה לבלעם לקלל את ישראל.
בלעם, טרם איבד את כוח הראיה, מכעיס את אלוקים- " שכן ראה כי הדבר רע בעיני ה' ובכל זאת נתהווה לקלל את ישראל מתוך שנאתו אליהם."
הוא יוצא לדרכו בשביל לקלל ואנו מקבלים תאור מפורט של סיפור האתון אשר ראתה את מלאך ה' ניצב בדרך ומאבקו של בלעם עמה, והפועל ר.א.ה חוזר שוב ושוב:
"ותרא האתון את מלאך ה', ותלחץ אל הקיר".. "ותרא האתון את מלאך ה' ותרבץ תחת בלעם"…
אומר לנו רש"י במקום: הוא הנביא בלעם לא ראה מה שנתן הקב"ה רשות לבהמה לראות יותר מן האדם.
מעמד אירוני זה, בו עומדת האתון מול חרב שלופה של מלאך ה' ומנגד בלעם המאיים עליה בחרב שלא נמצאת בידו, מעמיד את בלעם באור מגוחך וכדברי רש"י: זה הולך להשמיד אומה שלמה בפיו ולאתון זה צריך כלי – זין.
בדו שיח המוזר עם אתונו, לא עולה על הדעת האתון כי היא מסוגלת לראות מה שהוא אינו מסוגל, ואינה מבינה למה מכה אותה. ואכן יד אלוקים בדבר כאמור: "ויגאל ה' את עיני בלעם וירא את מלאך ה' ". על נזיפת המלאך בבלעם:" כלום לא ראית מה שראתה האתון ועל מה הכית אותה?" משיב בלעם:"אם רע בעינייך אשובה לי".
ראיית העין, היא כאמור מילת המפתח. כבול באזיקי השנאה לישראל בעין רעה בגאוותו וברדיפת הממון, שהן תכונותיו של בלעם כפי שרש"י מציין במקום, לא מסוגל לראות נביא וקוסם גדול זה את מה שמצליחה לראות אתונו, הבהמה הפשוטה.
כוח הראיה משמש תפקיד מפתח גם במהלך הנסיון המשותף עם בלק לקלל, עובדה כי הם מתעקשים על נקודת הראיה- התצפית על העם, ושורש זה מוזכר בברכה ששם ה' בפיו:"כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו".
בלק שמבין כי הכל מושפע מזווית הראיה פונה לבלעם:"לך נא עמי למקום אחר אשר תראנו משם, אפס קצהו תראה וכולו לא תראה וקבנו משם".
ושוב שם ה' דברים בפיו:"לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלוקיו עמו".
ובניסיון השלישי "וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל… וירא את ישראל שוכן לשבטיו (רש"י- בקש להכניס בהם עין רעה כמידתו) ותהי עליו רוח אלוקים (רש"י- עלה בליבו שלא יקללם) ויאמר זה נאום בלעם הגבר שתום העין… מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל..".
מידותיו של בלעם ובעיקר העין הרעה שלו, מסמאות אותו עד שה' מגלה ברוחו ובליבו שידע שעליו לברכם, כי אין עם וגוי אחר שיתקרב אליו או שיגבור עליו.
השתלשלות הסיפור, מדגישה לנו כי הראיה אינה אובייקטיבית, מה שעומד לפנינו תלוי בנו. עין רעה, מסוגלת למנוע ולחסום עד כדי כך שנביא בעל היכולות לא מסוגל לראות את הנשקף לנגד עיניו, ומנגד כמה כוח טמון בשימוש בעין טובה.
אנו נתקלים במציאות של עמנו בדברים רבים אשר בראייה פשטנית יכולים להיראות לנו כקשיים, אסונות קללות וסבל אך בראייה של דעת עם הלב ורוח אלוקים עלינו להבין שהדברים הם לא כפי שנראים על פניהם אלא הכוונת וטובת ה' לעמו עומדת מאחוריהם תמיד.
יפים לעניין זה דברי המשנה בפ"ה במסכת אבות:"כל מי שיש לו שלושה דברים הללו, הוא מתלמידיו של אברהם אבינו – עין טובה, ורוח נמוכה ונפש שפלה, ושלושה דברים אחרים הוא מתלמידיו של בלעם הרשע – עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה". לכן ישראל מצליח ובלעם נכשל.
לצערנו בסוף הפרשה, מצליחה העין הרעה לתפוס בקצה העם ובבעל פעור מתים במגיפה 24,000 מבני ישראל.
גם במקרה אחר הרחוק מאות בשנים מאירוע זה מתים 24,000 מתלמידיו של רבי עקיבא על שלא נהגו בכבוד זה בזה ובאחד הפרושים המובאים במסכת יבמות: "שנתפסו על עין רעה שהייתה להם" ושלא פרגנו זה לזה.
הבה נדע כולנו להיות תמיד מתלמידיו של אברהם אבינו עם עין טובה, רוח נמוכה ונפש שפלה ועם הרבה פרגון זה לזה ואז נזכה למאמר המשנה באבות על תלמידי אברהם:"להנחיל אוהביו יש ואוצרותיהם אמלא".
(בלק תשסט)