ד"ר יצחק קניגסברג"וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי" (במדבר כב',ב'). מדוע ראה בלק את כל אשר עשה ישראל לאמורי, ולא ראה את כל אשר עשה ישראל לאדום: "וימאן אדום נתון את ישראל עבור בגבולו ויט ישראל מעליו" (שם כ',כא') ?
בסוף הפרשה כתוב: "ויחל העם לזנות את בנות מואב. ותקראן לעם לזבחי אלוהיהן. ויצמד ישראל לבעל פעור".
(שם כה',א'-ג'). בתחילת פרשת פנחס נאמר: "צרור את המדינים והכיתם אותם. כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר ניכלו לכם על דבר פעור" (שם כה',יב'). אם בנות מואב גרמו לחטא, מדוע נענשו המדינים, ומדוע נשלח פנחס לנקום את נקמת בני ישראל מאת המדיינים ולא מאת המואבים ?( פרשת מטות)
כדי לענות על שאלות אלה, עלינו לבחון את המצב המדיני והפוליטי באותם ימים. על עם ישראל חל איסור מפורש לכבוש את אדום ומואב מכוח הצו: "ונשמרתם מאד. אל תתגר בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל כי ירושה לעשיו נתתי את הר שעיר", ובהמשך כתוב: "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה כי לא אתן לך מארצו כי ירושה לבני לוט נתתי את ער ירשה" (דברים ב',ד'-ט'). כלומר, דין מואב כדין אדום ולא כדין אמורי, שהיה אחד משבעת העמים, ולגביו בני ישראל היו מצווים לכובשו. חלק ממואב נכבש על ידי סיחון מלך האמורי: "כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי היא והוא נלחם במלך מואב"
(במדבר כא', כו'). "מאי נפקא מינה? דאמר להו הקב"ה לישראל: אל תצר את מואב, אמר הקב"ה: ליתי סיחון – ליפוק ממואב, וליתו ישראל – וליפקו מסיחון; והיינו דאמר רב פפא: עמון ומואב טיהרו בסיחון". (חולין דף ס'). בני ישראל נלחמו בסיחון, שכבש חלק ממואב, וכבשו חלק זה ממואב מידי סיחון, ולכן הם לא עברו על האיסור: "אל תצר את מואב. כי לא אתן לך מארצו".
מדין כבשה חלק אחר ממואב: "המכה את מדין בשדה מואב"( בראשית ל',ו'). בלק היה מנסיכי מדין ומונה לשלוט על החלק הכבוש של מואב (רש"י), ולכן חשש מישראל. הוא ראה שאותו חלק ממואב הכבוש בידי סיחון האמורי, הותר לכיבוש על ידי ישראל. האיסור לכבוש את מואב, חל על חלק ארץ מואב העצמאית, ולא על חלק ארץ מואב הכבושה. לכן ראה בלק את אשר עשה ישראל לאמורי, ולא ראה את אשר עשה ישראל לאדום.
מדין, השליטה על מואב, אילצה את בנות מואב לזנות עם בני ישראל. פשוטי העם נהו אחרי בנות מואב, הנחותות במעמדן החברתי, בהיותן כבושות. עם המנהיגות הישראלית התעסקו בנות מדין, משכבת האצולה: זימרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני, עם כזבי בת צור ראש אומות בית אב במדין. מכאן נבין, מדוע שילמה מדין את מחיר הצמדות בני ישראל לבעל פעור בשיטים, אף על פי שבני ישראל זנו אחרי בנות מואב, ומדוע נצטווה משה לצרור את המדינים ולהכות אותם. פנחס שהתחיל במצווה, בהכותו את זימרי בן סלוא וכזבי בת צור, מונה לעמוד בראש המערכה.
היבט נוסף המסביר את היחס בין ישראל לעמים באותה תקופה, כרוך בהתנהגות העמים כלפי בני ישראל. כשביקשו ישראל לעבור דרך אדום, כדי לקצר את הדרך לארץ כנען, הם נענו בשלילה: "ויאמר לא תעבור ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה. וימאן אדום נתן את ישראל עבר בגבלו ויט ישראל מעליו" (במדבר כ', כ'-כא'). אדום העמיד את צבאו בכוננות לאורך גבולו, כדי למנוע מישראל לעבור בארצו. בני ישראל נטו מעליו ואגפו את ארץ אדום בדרכם לארץ כנען. סיחון מלך האמורי, לא הסתפק בסגירת גבולו כפי שעשה אדום. הוא יצא להלחם בישראל: "ולא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו ויאסוף סיחון את כל עמו ויצא לקראת ישראל המדברה ויבוא יהצה וילחם בישראל". תגובת ישראל היתה: "ויכהו ישראל לפי חרב ויירש את ארצו"(שם כא',כג'-כד'). אילו היה סיחון נוקט בשיטה של אדום, סביר להניח שבני ישראל היו נוטים מעליו, כפי שנטו מעל אדום. לעם ישראל הובטח החלק המערבי של הירדן, עד הים הגדול. בחלק המזרחי של הירדן, לא הובטח לעם ישראל חלק ונחלה.
עוג מלך הבשן חזר על הטעות של סיחון. גם הוא יצא להלחם בישראל ללא סיבה: "ויצא עוג מלך הבשן לקראתם הוא וכל עמו למלחמה אדרעי". לכן, תגובת ישראל היתה: "ויכו אותו ואת בניו ואת כל עמו עד בלתי השאיר לו שריד ויירשו את ארצו"
(שם כא',לג' –לה').
בלק למד לקח מתבוסות סיחון ועוג . הוא לא למד את כל הלקח המתבקש. בלק לא יצא למלחמה נגד ישראל כפי שעשו סיחון ועוג, אך הוא יצא נגדם למערכה לא קונבנציונלית. לאחר כישלון שיטת הקללות, שבלק ביקש ליישם על עם ישראל בעזרת בלעם, הוצע לו להחטיא את בני ישראל בעבודה זרה, באמצעות בנות מואב ובנות מדין. בלעם היה חתום על הרעיון הגאוני: "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל בה' על דבר פעור ותהי המגפה בעדת ה' " (שם לא',טז').
היציאה למערכה נגד ישראל על ידי הכשלתם בניאוף ועבודה זרה, הפילה עשרים וארבעה אלף חללים בקרבם, אך היא גרמה לבלק את אבדן ממלכתו: "ואת כל עריהם במושבותם ואת כל טירותם שרפו באש" (שם לא',י').
ההיסטוריה של עמי תבל, כמו גם ההיסטוריה של עם ישראל ועמי האזור, בעבר הרחוק ובעידן המודרני, רצופה טעויות בשיקולי המנהיגים, שהביאו לאבדן ממלכות וקריסת משטרים. חלק מהטעויות נבעו מיוהרה, עיקשות, וחוסר שיקול דעת המנהיגים. מנהיגים נבונים ידעו לעשות את השיקול הנכון בזמן הנכון, ובכך הם הצילו את עמם מאבדון. מדיניות כסילה של סיחון, עוג ובלק , אל מול מדיניות נבונה של אדום, מהווים דוגמא לשני סוגי המנהיגים.
(בלק תשסט)
