לאחר שמשה נתבשר על אי היכנסו לארץ המובטחת, ביקש מהקב"ה: "יִפְקֹד ה' אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר
קנאות היא לא בהכרח דבר רע, כפי ששלום הוא לא בהכרח דבר טוב. בשיח האלים והרדוד השוטף את מחוזותינו, די אם נדביק לאדם את התואר
הדעה הרווחת בציבור היא שהאשה לפי מקורות היהדות היא פאסיבית באישיותה וטפלה לגבר. סמך לתחושה הזאת הם לכאורה הכתובים: "אעשה לו עזר כנגדו", או "כל
עם ישראל מוקיר את זכרו של פנחס שהציל אותו מכליה, כשעצר את ההתדרדרות במשבר עם בנות מואב: "ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי" (במדבר כה
בפרשתנו, משה מבקש מהקב"ה למנות מנהיג אחריו, ובתיאור דרישות התפקיד אומר כך: "יפקד ה' אלוקי הרוחת לכל בשר איש על העדה: אשר יצא לפניהם ואשר
בזכות בנות צלפחד ומאבקן העיקש, הייתה פרשת פינחס לפרשה אהודה על התובעים צדק ושוויון מגדרי. לצד הישג זה מסתתרת גם מציאות שונה לחלוטין. בים הפרטים
קנאת פנחס בפרשתנו פותחת את הדיון השנתי ההכרחי בנושא הקנאה להשם יתברך. נימוק שכל הכיתות בימי בית שני נאחזו בו כדי להצדיק את עמדתן… והסוף
" וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד… ותַּעֲמֹדְנָה…" (במדבר כ"ז, א'). חמש בנות אמיצות היו לצלפחד שהתמודדו נכוחה עם צל-(ה)פחד: "תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ" (פס' ד') בפנייתן,
הפוסקים מודעים לשינויים הגדולים שחלו במדעי הרפואה מאז ימי המשנה והגמרא ומורים לנו כיצד יש להתייחס להתפתחות המדע. איך מתאחדים מול נגיף קורונה שכזה, שאפילו
מהם הקשיים העומדים בפני המנהיגות ? תשומת הלב שלנו ניתנת בדרך כלל למטרות הכלליות והגדולות שהמנהיגות צריכה להוביל אליהן. בין אם מדובר במציאות ביטחונית, במציאות
