כל המאמרים במדור ראה

בפרשתנו מתירה התורה לבני ישראל לשחוט ולאכול בשר בארץ ישראל גם שלא במסגרת הקרבת קורבן: "כִּֽי יַרְחִיב ה' אֱלֹקיךָ אֶֽת גְּבֻֽלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ

"הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ, אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה׳ אֱ-לֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ". מצוות רבות בתורה מלמדות אותנו על החובה לחלוק את השפע שבו זכינו לאחרים.

הפולמוס על הטקס הממלכתי לציון שנה למלחמה בעיצומו. האם יש מקום לטקס, כשהמלחמה עדיין לא הסתיימה ויש נפגעים מדי שבוע? האם יש צורך בטקס ממלכתי,

תובנות וערכי יסוד לחיים ערכיים וחברתיים נלמדים מהפסוק הזה: "כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ

בני ישראל נכנסים לארץ עם תרבות של עבודת אלילים, ונדרשים להטמיע בתוכם ובסביבתם תרבות של עבודת ה'. כשאנחנו מסתכלים על ארגונים שרוצים לבצע תהליכי שינוי,

"כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי" [מתוך ההפטרה]. מהם הכלים המכוונים כנגד עם ישראל שלא יצליחו? אברבנאל, כהרגלו, רואה

פרשת עיר הנידחת מציפה קשיים מוסריים, ובמיוחד הדרישה של התורה לענישה קולקטיבית כלפי כל תושבי העיר. אולם, המעיין במקורות חז"ל יראה מגמה מובהקת של צמצום

פרשת 'ראה' מכילה מעברים חדים בין מצוות מנוגדות באופיין, אשר ניתן לחלקן לשלושה חלקים: הראשון – התמודדות עם ההשפעות השליליות של גורמים שונים בארץ, כגון

"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּ֑וֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". עקרונות הבחירה החופשית אינם רק "היום" במובן של אותו היום שבהם נאמרו. ניתן להניח כי המילה "היום" במשפט

הרבה קבוצות של בני אדם המתאגדים יחדיו יש בעולם. הגדרת חלקם כ"לְאוֹם" מתבססת בדרך כלל על כמה מאפיינים המשותפים לכולם: היסטוריה, תרבות, לשון, אורח חיים,