כל המאמרים במדור ראה

הרבה קבוצות של בני אדם המתאגדים יחדיו יש בעולם. הגדרת חלקם כ"לְאוֹם" מתבססת בדרך כלל על כמה מאפיינים המשותפים לכולם: היסטוריה, תרבות, לשון, אורח חיים,

בחצי השנה האחרונה אני פוגש יותר ויותר אנשים מיואשים, מימין ומשמאל, שהולכים עם הראש באדמה, על פניהם תוגת עולם, פרצוף של תשעה באב (גם כעת),

הציווי שבפרשה: "לֹא תִתְגֹּדְדוּ" מתכוון במשמעותו הפשוטה לאסור עלינו לחבול בגופנו מתוך אבל על מת. אולם חז"ל דרשו שציווי זה בא גם לדרוש מאתנו להימנע

במהלך ההיסטוריה נתקל עם ישראל בכמה נביאי שקר. רובם הגדול נבלעו בתהום הנשייה "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת.

אנשים שראיית העולם שלהם היא בעין ערכית, עוצמים לעצמם את העין השנייה שביכולתה לזהות את האינטרסים, הכוחנות והמניפולציות שפועלים במציאות הראיה היא אחת מהתופעות המופלאות

"בָּנִים אַתֶּם לַד' אֱ-לֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת". הפסוק מבטא מצוה לא תעשה מתרי"ג מצוות. מנהגי האבל בישראל מבוססים על המקרא

בפרשת השבוע נאמר: "בָּנִים אַתֶּם לַד' אֱ-לֹקיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת" (דברים, י"ד א'). איסור ההתגודדות התפרש בתלמוד כאיסור של עשיית

הקשר  שבין הקב"ה לישראל מוגדר בפרשתנו כקשר שבין אב לבנים: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם…".  משה מדגיש בפני העם, שהקשר עם הקב"ה אינו רק  כעבדים –

המכלול השלם של היחס לאכילתנו הוא חלק בלתי נפרד מהצמחת ייחודם של החיים התורתיים ״כי עם קדוש אתה לה׳ א-לוהיך״ – זהו הנימוק היחיד המופיע