ספוקויני יעקב
"עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה… כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי" [מההפטרה]. פירש הרד"ק: "'לא נוחמה', עד עתה. 'כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח', לא יצלח לבעליו ולא יזיק לך". אויבי עם ישראל ינסו כל כלי כדי להזיק לעם סגולה. אולי יצליחו, הצלחה זמנית, אבל לא יצליחו במזימתם הכללית. כך מפרש גם במדרש תנחומא: "אתה מוצא ישראל אומרים לפני הקב"ה, ראה איך כל האומות משתעבדין בנו. אין להם מלאכה אחרת אלא יושבים ומתייעצים עלינו?…אמר להם הקב"ה: מה הם מועילים? גוזרים עליכם גזירות ואני מבטלן ושוברן… פרעה ציווה לעמו: 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו' ורוח הקודש צווחת 'מי זה אמר ותהי, ה' לא ציווה' [איכה ג'ז'] … אלא 'וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ'…
המן ביקש להשמיד את כל היהודים וה' לא ביקש אלא 'ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם' בלק ובלעם ביקשו לקלל את ישראל, וה' לא ביקש… 'ויהפוך ה' את הקללה לברכה'. הווי אומר: 'כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי'". זו הבטחת ה' לדורות, כי בסופו של דבר, הגזירות לא ישרדו.
כך קרה גם לאחת הגזירות הנוראיות, גזירת 'הקנטוניסטים'. ב-1827, התפרסמה גזירתו של הצאר הרוסי ניקולאי הראשון על חובת הגיוס לצבא לתקופה של 25 שנה. היהודים נאלצו להתחייב לשלוח מִכְסָה של 1% מבני הנוער למטרה זו. מכסת המתגייסים, שהוטלה על היהודים, הייתה גדולה משמעותית מזו שהוטלה על הנוצרים, שנדרשו להעמיד לרשות הצבא 0.7% בלבד. יתרה מכך, בעוד שחובת הגיוס לצבא חלה מגיל 18, מקרב היהודים נלקחו המיועדים לגיוס כבר מגיל 12, ולעתים, כבר מגיל שש. בשנים שקדמו לגיוס בגיל 18, נשלחו הנערים ל"מוסדות חינוך" לשם הכשרתם לקראת שירותם הצבאי, ולמעשה לשם "חינוכם מחדש".
הצאר ניקולאי הציב לעצמו מטרה, לא רק לגייס את היהודים, אלא גם לבולל אותם באוכלוסייה. כיוון שראה בחינוך הזה יעד דתי. זו הסיבה שבעטיה לא נעתר להפצרות שתדלנים יהודים ולא יהודים לשנות את הגזירה. יתרה מכך, בקנאותו, הטיל על פרנסי הקהילה בכל מקום לדאוג למכסה. במקרים רבים, חטפו הפרנסים ילדים מדלת העם ומסרום לידי השלטונות. הקרע החברתי היה בלתי נמנע.
זעקת המשפחות שילדיהן נחטפו באה לידי ביטוי גם בשאלות הלכתיות לגדולי הדור. האם פרנס הציבור צריך לשת"פ או למסור את נפשו ולא להסגיר את הילדים?. במיוחד התחדדו הדברים כאשר נודע שקבוצה של ילדים הובלה אל הנהר בידי אחד הקצינים כדי לטבול ולהפוך לנוצרים. הילדים קפצו אל הנהר ולא שבו מן המצולות.
כאב המשפחות בא לידי ביטוי גם בהלחנת הניגון הנוגה ”הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים. וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ”. מילים דומות, קורעות לב נכתבו באידיש: " פרנסינו ורבנינו מסייעים לתת אותם ליוונים/ לזושא רקובר שבעה בנים/ אף לא אחד ביוונים/ ורק בנה יחידה של לאה האלמנה/ כפרה על חטא העדה"
משפחת רוטשילד, משה מונטפיורי ואחרים פנו לצאר לבטל את רוע הגזרה ונדחו. כיוון שהיה מדובר במכסה, מצאו היהודים מוצא, ודיווחו על פחות ילדים בבתי הספר, והמכסה הצטמצמה. סירובו העיקש של הצאר לבטל את הגזירה, עלתה לו ביוקר. בזמן מלחמת קרים [1853- 1856] ביקש הלוואה מהרוטשילדים וסורב. "לא ניתן הלוואה לאנטישמי", אמרו. המחסור בנשק היה אחד הגורמים להפסד הרוסי במלחמה זו. יתרה מכך, יש אומרים, כי ההפסד במלחמה, החיש את מות הצאר. בנו, יורשו, אלכסנדר השני ביטל את הגזירה מיד עם עלותו לשלטון. גם הגזרה באמצעות 'כלי יוצר' זה, התפוגגה בזכות הבטחת ה' הנצחית.
Yaakovspok1@gmail.com.
