וינרוט אבי (פרופ', עו"ד)הכתוב מציב בפני האדם את הבחירה בין שמיעה בקול ה' לבין שמיעה בקול יצריו. בצד המעשים ניצבים השכר והעונש – הברכה והקללה. כך נאמר (דברים י"א, כ"ו – כ"ח): "ראה אנכי נותן לפניכם היום, ברכה וקללה. את הברכה, אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום. והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה'".
הכתוב לא מונה ברכות וקללות. אלו מפורטות רק בפרשת "כי תבוא". מדוע אין הם נמנים כאן, בצמוד לכיווני הבחירה? יתירה מכך, הברכות המנויות שם הן כולן גשמיות. אבל, במסכת עירובין דף י"ג עמ' ב' מצינו כי "נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא". כלומר, עדיף היה לאדם שלא להיברא, שכן בעולם הבא יש טוב מוחלט, ואילו כאן הוא מסתכן באבדן עולמו מכוח חטא, ואף חוֹוֶה טוב מוגבל מאוד. אם כן, לשם מה ברא הקב"ה אדם, והבטיח להיטיב לו אם יעשה טוב, שעה שעצם הולדתו היא רעה עבורו? לשם מה נתן ה' בידינו בחירה ושכר בגינם, שעה שיותר טוב היה לו שלא נברא משנברא?
החתם סופר משיב כי נאמר "את הברכה אשר תשמעו". לא נאמר כי הברכה היא "אם תשמעו", כי הברכה נעוצה בעצם השמיעה לרצון ה'. הברכה אינה נעוצה בטובות הגשמיות השונות, אלא נעוצה בעצם הזכות לעבוד את ה'. הטובה החומרית אינה חלק מן השכר אלא אמצעי להגשמת משימת חייו,
כפי שנאמר ברמב"ם הלכות תשובה פרק ט' הלכה א' "נמצא פירוש כל אותן הברכות והקללות על דרך זו, כלומר אם עבדתם את ה' בשמחה ושמרתם דרכו משפיע לכם הברכות האלו ומרחיק הקללות מכם עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה כדי שתזכו לחיי העולם הבא וייטב לך לעולם שכולו טוב ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך". ממילא מובן כי "על זה אנו צריכים לכל טובות העולם הזה כדי להשיג הטוב האחרון הלז" (של מילוי רצון ה'). הטוב והאושר של האדם נובעים אפוא מעצם הזכות לעשות את רצון ה' ולעבדו.
אכן, בגמרא מסכת סוטה (דף מ' עמ' א') מצינו כי יש לומר "מודים אנחנו לך ה' אלהינו … על שאנחנו מודים לך"'. רבינו יונה (על מסכת ברכות דף י"ג עמ' ב') מבאר "על שאנו מודים בך – פירוש, על שזכינו להודות לך". כלומר, יש הודיה על עצם הזכות לעבוד את ה' ולהודות לו.
בדומה לכך כתב הרא"ש (על מסכת ברכות פרק ג' סימן כ') "פירוש, על מה שזכיתנו מכל האומות וקרבתנו להודות לך". הטוב המוחלט נעוץ בעצם הזכות לשרת את ה'.
בהתאם לכך ביאר הרב שלמה מרדומסק בספרו "תפארת שלמה" (פרשת בשלח) כי: "האדם צריך לתת שבח והודיה על זה גופא, אשר זכה לזה שיהיה משבח ומפאר לבורא, כי החסד הזה גדול מכל החיים והחסדים אשר האדם זוכה"
פירוש זה משנה את זוית הראיה. אכן, לאדם טוב היה שלא נברא משנברא. אך לקב"ה היה עניין בבריאת האדם לשם מילוי רצונו, ואשרינו שזכינו להגשים רצון זה, של בוראנו. בהתאם לאמור, אין אנו מודים לה' על מילוי הצרכים אלא ההודיה היא על עצם הזכות להשתמש בכל הטוב הגשמי לשם מילוי עבודת ה'.
הנה כי כן, המצווה אינה רק מעשה שבגינו מגיע שכר, אלא מעשה שהוא עצמו שכר ויש להודות על הזכות לעשותו. כמה יפים בהקשר זה דבריו של רבי חיים בן עטר בספרו "אור החיים" (דברים י"א, כ"ז) המבאר כי מי שמרגיש בטעם התורה תשיחנו נפשו כי עליו לשלם גמול טוב לנותן מתנה טובה מופלאה זו, ואין צריך לומר שאין לתבוע שכר עליה". הווי אומר כי אנו מודים על ההישג הרוחני הנפלא הטמון בזכות ללמוד תורה. זה עצמו גמול ועונג ואנו אף מוכנים – לשלם על עונג זה.
