"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ … וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר…". מסביר 'העמק דבר', "בפרשה הקודמת למדנו שני אופני מלחמות: א' – ב'מלחמת
המזרח התיכון מאז ומעולם לא היה מקום רגוע. מימי קדם ועד היום עמים רבים לטשו עיניהם אל המרחב הים תיכוני הזה ואל ארץ ישראל, וניסו
כשהיה אחד מחבריי נרדם בשעת שיעורו של ראש ישיבת "הכותל", היה הרב ישעיהו הדרי ע"ה רומז בעדינות ליושב בצדו שיעיר אותו בעדינות. כשהלה היה מקיץ
פרשת כי תצא נושאת בתואר שיאנית המצוות, היא מחזיקה בתואר הפרשה העמוסה ביותר בנורמות יותר מכל פרשיות התורה. מוני המצוות מזהים בפרשה 74 מצוות, מתחומים
"קראתי את מאמרך "הוצאת זרע במנהג יהודי אתיופיה" אשר הופיע ב"שבתון" . במאמר הנ"ל אתה מתייחס להבדל שיש בין התפיסה הרבנית בעניין שז"ל לבין התפיסה
בפרשת כי-תצא מרובת המצוות, יש לא מעט מצוות שהזיכרון – ההיסטורי או האישי – עומד במרכזן. כך במישור הפרטי – הקמת שם המת, ארבע כנפות,
על פי רוב אין התורה אוסרת אלא את מעשה האיסור עצמו בלבד, ואילו את ההרחקה מן העבירה, את עשיית הסייג לתורה, השאירה התורה לחכמים, כמו
הבעל צריך למאוס באישה כדי שהגירושין יהיו בני תוקף. אם הבעל נותן לאשתו גט מתוך אהבה אליה, הגירושין לא תופסים בפרשתנו התורה מלמדת על
'תורת הלחימה' היא 'תורה' אוניברסלית, יש בה כללים ועקרונות שלא השתנו מאז ימי קדם. ניתן ללמוד עליהם בתנ"ך ובחז"ל, מ'סון טסו' בספרו "אומנות המלחמה", מנפוליאון
"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ: וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה: וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ
