ישי אילן "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ, בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת–שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר: וְנָתַתָּה לַלֵּוִי, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ, וְשָׂבֵעוּ. יג וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ
ברגעי שמחתו הפרטית מן היבול המבורך, עובר החקלאי מהודאה פרטית להודאה ציבורית כלל ישראלית. בתוך פסוקי ההודאה הללו, הוא מצהיר: " וַנִּצְעַ֕ק אֶל ה' אֱ-לֹהֵ֣י
בהתקרב הימים הנוראים אגרוף יד ימין כבר נכנס לכוננות 'על חטא'. בקרוב יעבוד אגרוף זה שעות נוספות בהכאה על החזה על עוונות כאלה ואחרים. יש
יונתן ברנסקי לאחר שעסקנו בפרשות הקודמות ביסודות האמונה של עם ישראל, בערכן הכללי של המצוות, בפרטיהן של מצוות רבות ולבסוף במצוות המלחמה בה נפגשנו בשבוע
פרשת כי-תבוא מעמידה את הלאומיות הישראלית על הברית אשר נתנה בסיני: "אֶת-ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ.
בסוף מגילת איכה (ה', כ"א) מוזכר כוחה של תשובה: "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם". התשובה מתוארת כחידוש ימי קדם, כחזרה לגן העדן הפלאי
קריאתה של פרשת כי תבוא חלה מדי שנה לפני ראש השנה. וכך מובא במגילה לא ע"ב: "תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן
פרופ' דוד גליקסברג על הר עיבל נאמרו שנים עשר (אחד עשר?) ארורים העוסקים בנורמות פסולות המצויות בתחומים מגוונים בסדר החברתי, הן ברמה החברתית והן ברמה
ראשיתה של הפרשה מבליטה את מעמדה המיוחד של ארץ ישראל. "והיה כי תבוא אל הארץ" אינו רק תיאור מצב או שאיפה, אלא אתגר גדול. אין
"במוצאי מנוחה קידמנוך תחילה, הַט אוזנך ממרום יושב תהילה, לשמוע אל הרינה ואל התפילה". במילים אלה, "לשמוע אל הרינה ואל התפילה", שמקורן בתפילת שלמה המלך,
