ד"ר עמוס בר דעפרשת כי-תבוא מעמידה את הלאומיות הישראלית על הברית אשר נתנה בסיני: "אֶת-ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ. וה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל-מִצְוֹתָיו" (כ"ו, י"ז). ובהמשך: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַ-ה' אֱלֹקיךָ. וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ וְעָשִׂיתָ אֶת-מִצְוֹתָו וְאֶת-חֻקָּיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם". הגמרא במסכת ברכות דף ס"ג עמ' ב' אומרת : "הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם, וכי אותו היום נתנה תורה לישראל והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני". לעומת זאת, הלאומיות הישראלית בספר בראשית ושמות, אשר לפני קבלת הברית בסיני, מיוסדות על המוצא האתני של בני ישראל. כאשר יעקב ומשפחתו עוזבים את בית לבן ומתכוננים למפגש עם עשו נאמר: "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ; וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ, וְאֶת-הַצֹּאן וְאֶת-הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת" (בראשית ל"ב, ח'). ובספר שמות פרעה רואה בשבטי ישראל שגדלו ופרו בארץ גושן איום דמוגרפי. הוא אומר: "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ" (שמות א', ט'). לאורך שנות ההיסטוריה היהודית, האלמנט האתני הלך ושכך, גלי גיור גדולים שנטמעו בעם ישראל וגלים אחרים של עזיבת חלקים מהעם היהודי אשר נטמעו בעולם הנוכרי הפכו את היסוד האתני ליסוד חסר משמעות בזהות היהודית, כאשר יסודות הברית והיעוד המשכו להוות את גרעין זהותו. זאת ועוד, רבים מבין מקימי ומוסרי תורת ישראל בימי בית שני, אשר מהווה את התשתית לזהותו של העם, באו מבין גרי הצדק או מצאצאיהם שלא השתייכו גנטית לעם, כמו רבי עקיבא, רבי מאיר, אונקלוס הגר, בן בג בג ועוד, ולא עוד אלא אפילו משיח בן דוד יגיע גם מזרעו של מואב.
בעקבות חילון העם היהודי, ההתעוררות הלאומית והשיבה לציון ארץ האבות היה צורך להשיב את היסוד האתני והגנטי כמרכיבים חשובים בזהות היהודית ע"מ שיעמידו מחדש את הקיבוץ האנושי הרואה עצמו בן הלאום היהודי תחת חופתה של היהודיות, זאת שהסירה מעליה את המרכיב הדתי בזהותה ויבססו את הזכות היסטורית של הישיבה בציון. בעקבו כך התגייס המדע במסגרת המחקר גנטי כדי לעקוב אחר ה"גן היהודי" הנעלם. החיפוש אחר הגנוטיפ היהודי היה דרוש עקב העובדה כי הפנוטיפ אינו מסגיר כמעט כל קשר אתני בין תפוצות ישראל, אלא להפך. היהודי דומה במראהו ובתרבותו לבן סביבתו שאינו יהודי יותר מאשר לאחיו היהודי בן גולה אחרת. אף במחלות בעלות בסיס תורשתי הנפוצות דווקא בקרב היהודים אין מחלה תורשתית הנפוצה אצל כלל היהודים אלא דווקא מאפיינת יהודים ממוצא גיאוגרפי מסוים. במחקר משנת 2001 שנערך על ידי פרופ' אריאלה אופנהיים מהאוניברסיטה העברית ועמיתיה, נבדקו מקטעים מכרומוזום Y של 526 נבדקים המייצגים שש אוכלוסיות מזרח תיכוניות. המחקר בדק את הדמיון התורשתי בין הקבוצות הנבדקות במטרה למצוא האם יהודי ספרד ויהודי אשכנז הם בני אותו עם קדום. אחת ממסקנות המחקר הייתה כי יש דמיון רב בין כרומוזום Y של יהודים ממוצא כורדי, ספרדי ואשכנזי. כמו כן הראה המחקר על קירבה תורשתית בין היהודים לבין הערבים מישראל ומהרשות הפלסטינית. לאחרונה התפרסמו שני מחקרים רחבי-היקף אשר דיווחו על מידה גבוהה של דמיון תורשתי בין קהילות יהודיות מארצות שונות באירופה, באסיה, באפריקה וחצי האי ערב. החוקרים טענו כי הקהילות היהודיות חולקות הרבה יותר מידע גנטי עם יהודים מאשר עם לא יהודים באותו אזור גיאוגראפי".
אף כי יש סממנים ליסוד גנטי משותף של כל יהודי התפוצות, הם רק בגדר סממנים שנמהלו עד אין סוף וספק אם יש בהם ממש. דומה הדבר למקווה השכונתי שמימיו נחשבים כמים שאינם שאובים רק משום שהם נמהלים אין סוף בקופה. אלו שזהותם היהודית זקוקה לחיזוקים אתניים אוחזים בתגליות של מחקרים מהסוג דלעיל כמוצאי שלל רב. אולם אלו שנשארו אוחזים בליבה היהודית החקוקה בברית והמוזכרת בפרשת כי-תבוא מבינים היטב כי "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה".
(כי תבא תשע)
