כל המאמרים במדור בחברה הישראלית

בעקבות הרשימות האחרונות שעסקו בדתיות הרצף בגבולותיה של האורתודוקסיה, קיבלתי תגובות שונות ומגוונות. תגובות רבות, נושאן היה משותף: הפחד ממדרון חלקלק. אם העזתי לטעון שלא

אחד המשברים הגדולים שמאפיינים את העם היהודי בדור האחרון הוא משבר ההנהגה הרוחנית. ככל שיש יותר רבנים – ומספרם כיום כחול אשר על שפת הים

כל אדם מישראל חייב לשמור את כל מצוות השבת– מדאורייתא ומדרבנן, עשה ולא תעשה, איסורי מלאכה ודיני מוקצה. על זה לא מקיימים דיון פוליטי, ואין

בעלון שבתון הקודם ויחי תשע"ח פנה ראש האופוזיציה ח"כ יצחק הרצוג בתוכחה לרבני ישראל על שאינם מצטרפים להפגנות נגד השחיתות המתקיימות לאחרונה, ואינם נאמנים כביכול

גם משה רבנו, העניו מכל האדם, שהקדיש את כל חייו למען הצלת עמו, ועבר עמו מסע תלאות במדבר, לא נוקה מחשד. הלשונות הרעות ומהלכי הרכיל

מאז ומעולם היתה ציפייה ממנהיגי ציבור שינהגו בניקיון כפיים, ומאז ומתמיד העם גילה חשדנות כלפי מנהיגיו. לפיכך מסר משה בפרשתנו דו"ח מפורט על כל הכספים

כשאר פרשיות המשכן, עמוסה פרשת תצווה בפרטים ופרטי פרטים. זר כי ייקלע לבית הכנסת, עשוי לחשוב שהגיע בטעות לשיעור בבית ספר "שנקר". גזירה ותפירה, צביעה

רבנים בפוליטיקה – מתכון לקיפאון ד"ר שוקי פרידמן בשנות ה-50 פנו פוליטיקאים דתיים לרב הראשי יצחק הרצוג בבקשה שיפסוק בענייני ציבור הנוגעים לאופי השבת בפרהסיה

בין ההוראות על בניית המשכן וכליו בפרשת 'תרומה' לבין תיאור בגדי הכהונה שבפרשת 'תצווה', התמקם הציווי על הדלקת נר התמיד: "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ