"כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם" [יד, לד]. נוסח הפסוק נראה על פניו כנוסח חגיגי.
יום העצמאות החותם את "עשרת ימי התשובה הציוניים" – שראשיתם ביום הזיכרון לשואה ולגבורה – אינו רק יום חג. הוא גם זמן לחשבון נפש לאומי,
בתום ימי טומאתה, נדרשת יולדת להביא לאחר לידתה, קורבן חטאת. בדרך כלל, אדם חייב להביא קרבן חטאת כשעבר עבירה. במה חטאה היולדת?! הרי תשעה חודשים
כשדבר מסוים הוא פשוט והגיוני, לא צריך לחפש לו מקור. לדוגמה, ההלכה קבעה שהמוציא מחברו עליו הראיה. האמורא רבי שמואל בר נחמני מצא לכך מקור
מיזמים שצמחו מתוך טרגדיה לאומית-אישית הופכים לנר זיכרון חי משמעותי, המנציח את הבן שנפל ואת התכונות הדומיננטיות שלו. שתי משפחות מצאו דרך להפוך את הכאב
כיום, חוגגים את יום העצמאות בדרך כלל בתפילה חגיגית וב'על האש' המסורתי. מתוך עשרות חגיגות של ימי עצמאות למדינה, שני אזרחים ותיקים נזכרים בחג עצמאות
מדינת היהודים נקבעה ב"תוכנית באזל", שאושרה בקונגרס הציוני הראשון לפני 128 שנים, בר"ח אלול שנת 1897. הקונגרס הזה נחשב "הפרלמנט של היהודים", ונשיאו – הרצל
מה אברך לה, במה תבורך? מדינת ישראל ביום בו אנו מציינים את הקמתה. מה אברכנו, במה נבורך זה היום? שאל האזרח. כמדי שנה, אני נכנס
ממה נפשך? אחד. ראש הישיבה הגרמ"צ ברגמן (מראשי ה'גדויילים' בציבור החרדי בכלל והליטאי בפרט) השבוע בדברים נחרצים כנגד הגיוס: "נודיע לכולם, למי שרוצה לשמוע ולמי
זיכרון השואה מהווה נדבך תרבותי משמעותי בישראל בפרט ובעולם בכלל, אך מיום ליום מתמעטים אותם משמרי זיכרון ממקור ראשון – השורדים. כ-10 אחוזים מהם נפטרו
