הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)רבים וטובים מאנשי הקבע וממשרתי המילואים נאלצים להיות תקופה ארוכה מחוץ לביתם. זו הקרבה גדולה מאוד למען ביטחון המדינה. יש הנמצאים מחוץ לביתם במהלך השנתיים האחרונות יותר מאשר בבית.
הסיטואציה הזו הזכירה לי אגדה מפורסמת על רב רחומי ואשתו. התלמוד מתאר שרב רחומי היה מצוי תמיד לפני רבו בישיבה, והיה רגיל לשוב לביתו בכל ערב יום הכיפורים. "פעם אחת נמשך בלימודו ולא שב הביתה. היתה אשתו מצפה לו. בכל רגע אמרה: עכשיו הוא בא, עכשיו הוא בא. לא בא. חלשה דעתה, עד שירדה דמעה מעיניה. היה רב רחומי יושב על הגג. נשבר הגג מתחתיו ויצאה נשמתו" (כתובות סב ע"ב)
דרך הסיפור ניתן להבין את ייחודו של ערב יום הכיפורים. בני הזוג קבעו להיפגש דווקא בזמן שכל אחד מצוי בשיאו של חשבון הנפש. אכן סבורים היו שהיטהרות אישית אינה יכולה להתרחש לולא המפגש ביניהם.
השראה לכך מן הסתם קיבלו מעבודתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים. הכהן חייב להיות נשוי בזמן שמבקש לכפר על העם. השראת השכינה במקום המקודש ביותר על ידי שליח הציבור הקדוש ביותר, לא תוכל להתרחש על ידי אדם שאינו קשור עם אישה בברית הנישואין. בטרם יכפר על העם כולו, מתבקש הוא להביא קורבן מיוחד על מנת לכפר עליו ועל ביתו (אשתו). יום חידוש הברית בין הקב"ה לכנסת ישראל באמצעות הלוחות השניים יהיה המתאים ביותר לכריתת ברית בין אדם לאשתו.
אכן, יום הכיפורים היה במהלך דורות רבים כיום של שידוכים: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות… וחולות בכרמים" (משנה תענית ד, ח). רב רחומי ביקש למזג בין אהבת השם לאהבת אשתו בערב יום הכיפורים, שהוא הרגע המכונן ביותר – אולם, בסופו של דבר הכל קרס. ביומו האחרון נמשך רב רחומי בתלמודו, התעלה לשיאים חדשים, ובאותו הרגע שכח ולא בא לביתו. זה היה רגע שבו שילם מחיר כבד, שכן בסופו של דבר אהבה בין איש לאישה בנויה על אמון הדדי וחריגה מהגבולות עלולה לפגום בקשר. אם נקבע מועד לשוב הביתה, והאישה הגלמודה מצפה וממתינה, אסור לאחר ולו רגע אחד. אשתו של רב רחומי הקריבה את הכל למען לימוד התורה של בעלה, אבל ברגע שלא עמד בהבטחותיו נוצרה פגיעה אישית קשה וכל המערכת קרסה. הגג הרוחני קרס מפאת דמעה אחת שזלגה מאשתו של רב רחומי.
במערכת יחסים שבין בני זוג קיימים ויתורים רבים, ולכן עליהם להיות רגישים בעת מבחן. קביעת הגבולות היא משמעותית, ופגיעה בהם עלולה להרוס את כל הבנייה המשותפת שבין בני הזוג.
זלדה כתבה שיר בשם "שלומי", ובו מתארת היא את מערכת היחסים בין בני זוג. אצטט רק את פתיחת השיר, שהיא מעין הצהרה: "שְלוֹמִי קָשוּר בְחוּט אֶל שְלוֹמְךָ". השיר פותח בתמונה מטאפורית הקושרת את בני הזוג זה לזו. כאשר אדם מסוים קרוב למשנהו, הרי "שלומו" של אותו אדם, משפיע ישירות על שלומו של מי שדואג לו. כל משיכה בחוט מצד אחד משפיעה ישירות על הצד האחר.
כאמור, בערב יום הכיפורים יהיו רבים שישרתו במילואים ואנשי קבע שייעדרו מביתם. בשונה מסיפורו של רב רחומי, מדובר באילוץ ולא בבחירה. ההיעדרות הממושכת נובעת מקיום המחויבות הלאומית, שפעמים היא מעל לרצונות הזוגיים. ערב יום הכיפורים למגויסים יהיה שונה מהרגיל. אמנם לא יישבו עם משפחתם בסעודה, אבל זה יהיה יום של הבנה ותמיכה בין בני הזוג: מחד להבין את הקושי של בנות הזוג שתהיינה לבדן בבית, ומצד שני להפנים שמדובר בהיעדרות שלא מתוך בחירה.
נתפלל לשובם של חיילינו לביתם, רפואה לפצועים ולחזרת החטופים.
