שירה סגל"שתהיה שנה טובה ומתוקה", אנו מברכים שעה שטובלים את חתיכת תפוח העץ בדבש בארוחת ליל ראש השנה. פעולה זו הפכה לאחד הסמנים הבולטים של היום הקדוש. מהדבורים, המוזכרות כבר בתורה ובדברי חז"ל, אפשר ללמוד על חיים של שיתוף פעולה, דיוק והתמדה. הדבוראים בישראל מתמודדים עם אתגרים לא קלים בדרך של הדבש מהכוורת אל הצלחת. הצצה לעולם הדבורים והדבוראים
שירה סגל
בנוף אלון הסמוך לקיבוץ שעלבים גר ופועל אליעזר רייכמן, דבוראי ותיק שמגדל דבורים זה יותר מ-45 שנה. רייכמן, אב לשישה ילדים, חי את חייו סביב הכוורות, אך גם סביב התורה והמסורת. "כבר בילדותי זה היה משחק," הוא מספר, "נמשכתי לעולם הדבורים, וככל שהתבגרתי זה הפך להתעניינות עמוקה, גם בהיבט החקלאי וגם בהיבט היהודי. גם כתבתי כמה מאמרים על הדבש ביהדות".
מה מצב הדבורים היום בישראל? האם יש סכנה שהדבש ייעלם?
"מצב הדבורים בארץ ובעולם אינו פשוט. יש בעיה עולמית של טפיל בשם 'אקרית הורואה' ושל נגיפים כמו "ולד גיר" ו"נגיף השיתוק". המחלות האלה מכות קשות בדבורים. בארץ למדנו לחיות עם זה, אבל זה כל הזמן מאיים. בערך 40% מהכוורות מתות מדי שנה, ואנחנו כל הזמן צריכים לגדל חדשות כדי להשלים את החסר. זה כמו לרדוף אחרי מחלה שלא נגמרת. אנחנו מבודדים, מנקים, מחטאים, מחליפים ציוד. אין רגע מנוחה".
המשמעות בשטח, הוא מסביר, היא יבול נמוך יותר. הדבורים נחלשות מהמחלות, וזה פוגע בכמות הדבש. לכך נוספו בשנה האחרונה גם אתגרי אקלים: "השנה הייתה שנת בצורת קשה, כמעט ולא היה דבש. לשמחתנו, יש קרן ממשלתית שמסייעת לחקלאים במצבים כאלה, אבל התמיכה לא באמת מאפשרת להתפרנס, היא לכל היותר עוזרת לשלם חובות ולקנות ציוד בסיסי".
אבל לא רק מחלות ובצורת מאיימות על עולם הדבורים. יש גם אויבים טבעיים, ובראשם שרקרקים. שרקרק אחד אוכל חמישים דבורים ביום, מספר רייכמן, "וכשהם מגיעים בלהקה, הם מסוגלים להרוס כוורת שלמה. בדרך כלל הם עוזבים אחרי חג הסוכות, ואז אנחנו יכולים להתחיל שוב לגדל מלכות חדשות".
גם הצרעות לא חוסכות נזק: "הן טורפות דבורים שלמות. הצרעה, היא אויבת קשה לכוורות. אנחנו מתמודדים איתן כל הזמן, מנסים להגן על הכוורות עד שיגיע הסתיו ונוכל לחזק אותן לשנה החדשה".
דבש הוא סמל חזק ביהדות, במיוחד עכשיו בראש השנה, איך אתה מרגיש ורואה את הקשר בין העבודה שלך למסורת?
"הדבש לא מתחיל מראש השנה. אנחנו יודעים שבתורה מופיעה המילה דבש 15 פעמים. פעמיים מדובר במפורש על דבש דבורים, אצל יעקב אבינו שמביא 'מזמרת הארץ' למצרים, ובפסוק 'ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור'. גם בנביא יש אזכורים, הדבש שמצא שמשון בגוויית האריה "והנה עדת דבורים בגוית האריה ודבש" (שופטים י"ד 8-9), ודבש אצל יונתן בן שאול בזמן המלחמה "וכל הארץ באו ביער ויהי דבש על פני השדה: וכו' "וישלח את קצה המטה אשר בידו ויטבול אותה ביערת הדבש וישב ידו אל פיו ותאר עיניו" (שמואל א' י"ד 25) . הדבש הוא מזון ייחודי מבחינה בריאותית: "הדבש כבר עבר עיכול ראשוני בגוף הדבורה. כשהאדם אוכל אותו, הוא נספג מיד בגוף לא צריך לעבור תהליך עיכול . יש בו אנזימי עיכול שממשיכים לפעול גם בצנצנת. לכן, לא כדאי לחמם את הדבש. החימום הורס את האנזימים. דבש טבעי, לא מחומם, הוא מקור של בריאות וחוזק" וזה מה שקרה אצל יונתן "ויטבול אותה ביערת הדבש וישב ידו אל פיו ותאר עיניו".
רייכמן מזכיר גם את ההיבט ההלכתי: "בעבר היו מרסקים את חלות הדבש יחד עם הדבורים ושאר החומרים. לא חששו לאפשרות שנכנסו חלקי דבורים לדבש, כי כל דבר זר פוגם בטעם הדבש ודבר הפוגם לא פוסל באכילה. וזה הדבש טבעי שאכלו אבותינו".
אני שואלת אותו מה יכול הציבור הרחב לעשות כדי לשמור על עולם הדבורים, אליעזר מחייך: "כל מי שיש לו גינה עם עצים ופרחים בעצם עוזר לדבורים. הדבורה יכולה לעוף עד שבעה קילומטרים כדי למצוא צוף. כל פרח ששותלים הוא מתנה לדבורים. חשוב גם לדעת, דבורה לא עוקצת סתם. היא תוקפת רק אם פוגעים בה".
הוא מוסיף עצה נוספת: "עדיף לקנות דבש ישירות ממגדלי הדבורים, ולא ברשתות השיווק. שם הרבה מהדבש מיובא מחו"ל, ולעיתים לא ברור מי ייצר אותו ואיך. דבש ישראלי, טבעי, הוא לא רק בריא אלא גם תמיכה ישירה בחקלאות המקומית".
**
מיכה, בן 44, מתגורר עם משפחתו במרחב עם שברמת הנגב ומנהל אורח חיים שמשלב בין חקלאות, אהבת הארץ וחקירה רוחנית. לצד עיסוקו כמורה דרך, הוא מקדיש את עשר השנים האחרונות לגידול דבורים, עיסוק ייחודי ומאתגר במיוחד בלב המדבר.
"בנגב אין הרבה דבוראים", הוא מספר, "זה לא אזור קלאסי לדבורים, אבל דווקא בגלל זה העיסוק בכך מרתק. זה דורש יצירתיות, התאמות מיוחדות, וגם הרבה סבלנות מול תנאי טבע לא פשוטים."
הקשר של מיכה לעולם הדבורים החל, באופן מפתיע, דווקא משנת שמיטה. "במשך שנים עסקתי בגידולים חקלאיים במיוחד בזנים עתיקים ומסורתיים, פחות תעשייתיים. תמיד חיפשתי את החיבור אל האדמה. ואז, בשנת שמיטה תשע"ה הרגשתי שאני חייב לעשות משהו בידיים, אבל בלי לעבור על רוח השמיטה. לא רציתי להסתמך על היתר מכירה. ניסיתי משהו חדש וגיליתי את הדבורים. זה תפס אותי חזק. מאז אני שם."
בכל העולם נשמעים קולות על סכנת היעלמות הדבורים. מיכה מבקש לנפץ את המיתוס:
"כל השיח הזה על הדבורים הולכות ונכחדות הוא פיקציה. זה סיפור שהתחיל ב-2005, כשחששו ממגמות מסוימות, אבל מאז עברו 20 שנה וכמות הדבורים בעולם רק גדלה. נכון, יש אתגרים כמו מחלות, אקלים, יבוא פרוע, אבל דבוראים בארץ ובעולם ממש לא עובדים עם פחות דבורים מבעבר. להפך. זה חשוב להבין בלי דבורים לא יהיה מזון, שני שליש מהתוצרת החקלאית שלנו תלויה בהן. ולכן המערכת יודעת לשמור עליהן. מי שמספר שהן נכחדות פשוט לא מדייק."
למרות האופטימיות, מיכה מצביע על שני אתגרים מרכזיים:
האחד- יבוא דבש זול מחו״ל . "היום אפשר למצוא בסופר דבש במחיר זול בצורה מחשידה- 20 או 25 שקלים לקילו. זה לא הגיוני. הפקה אמיתית של דבש לא יכולה לעלות פחות מ-40 ש״ח לקילו. מתחת לזה זה כנראה לא דבש אלא תחליף: מי סוכר, צבעים, אולי עוד תוספות. זה נראה כמו דבש, מריח כמו דבש, טעים כמו דבש אבל זה לא דבש. לצערי, המדינה פתחה את השוק ליבוא פרוץ, ובכך פגעה גם בצרכנים וגם בדבוראים המקומיים."
האתגר השני- שינויי אקלים וצמצום שטחים פתוחים . "הדבש תלוי בפרחים, והפרחים תלויים בגשם. בשנים של בצורת יש פחות דבש. וזה לא רק הגשם. גם הפיתוח האורבני המואץ גוזל עוד ועוד שטחים טבעיים. בלי שטחים פתוחים, אין מספיק מרחב לדבורים. אם המדינה הייתה משקיעה יותר בפיתוח הנגב, שמהווה 60% מהשטח של ישראל אבל כמעט לא מיושב, הייתה גם תרומה גדולה יותר לעולם הדבוראות. זה לא רק עניין של דבש זה עניין של שמירה על הטבע ועל ריאות ירוקות לכולנו."
בנוסף, הוא אומר, חובה עלינו להתפלל לגשם. גשם מייצר צמחים שמיצרים פרחים שנותנים צוף שממנו הדבורים ייצרו דבש. ממש "ונתתי מטר ארצכם…ואכלת ושבעת"
אני שואלת את מיכה על הקשר בין עבודתו למסורת, הוא מחייך. "רבים חושבים שהמנהג לאכול תפוח בדבש בראש השנה הוא עתיק יומין, אבל האמת שזה מנהג חדש יחסית. עם זאת, הדבש מופיע בתורה ובתנ״ך עשרות פעמים. "ארץ זבת חלב ודבש", נאמר למעלה משלושים פעם. דבש לא היה רק סמל למתיקות, אלא עדות לכך שהארץ הזאת שופעת, חיה, נותנת פרי. אצל שמשון הגיבור מצאו דבש בגוויית האריה, יונתן בן שאול טעם דבש מהכוורת, זה לא משהו שולי, אלא חלק מהותי מתרבותנו".
מה האחריות שלנו כחברה כלפי שמירה על עולם הדבורים?
"אני מציע שתי דרכים: אחת, גינות ביתיות. כל מי ששותל פרחים או עצי פרי תורם לדבורים. הן עפות עד 7 קילומטר, וכל פרח קטן עוזר להן. דרך נוספת היא גידול דבורים ביתי. זה הולך ותופס תאוצה. אנשים מתקינים כוורת על הגג או בחצר ומספקים לעצמם דבש וגם עוזרים לסביבה. אפילו אם לא קוצרים הרבה, עצם הנוכחות של הכוורת מחזקת את המערכת האקולוגית."
מה לגבי הטבעונים שמתנגדים לצריכת דבש? מיכה מפתיע "דווקא הדבש הוא המזון הכי מוסרי שיש. כשאני אוכל לחם הרגתי את החיטה. כשאני אוכל ירקות קטפתי והרגתי את הצמח. וגידול החיטה והירקות הרג מיליוני יצורים שחיו לפני כן בשדה. אבל כשאני אוכל דבש אני לא פוגע באף אחד. הדבורים ממשיכות לחיות, וגם תורמות להאבקת צמחים ולגידול מזון נוסף. לכן, אם להיות טבעוני עד הסוף דווקא דבש הוא הדבר היחיד שמוסרי לאכול."
לקראת סיום, מיכה משתף במסר אישי: "חז״ל נתנו שמות לבעלי החיים על פי מהותם. דבורה מלשון דיבור. היא לא חיה לבד, אלא במשפחה של עשרות אלפים, והן חייבות לתקשר ביניהן כדי לשרוד. זה המסר שהן מביאות לנו כחברה – לדעת לדבר, לשתף פעולה, להקשיב אחד לשני. בראש השנה אנחנו מרבים בדיבורים עם הקב״ה, אבל אסור לשכוח גם את הדיבורים בינינו. יותר שיח, יותר דיבור טוב זה מה שבונה חברה חזקה ובריאה. כמו הדבורים."
"אני מאחל שתהיה שנה מבורכת, שהכוורות יהיו כבדות עד כדי כך שיהיה קשה להרים אותן, ושכולנו נדע להכניס לחיים שלנו לא רק מתיקות של דבש, אלא גם את סוד הדיבור, השיתוף והאחדות."
איזה מסר היית רוצה להעביר לקוראים שלנו לקראת ראש השנה?
אליעזר:" אם אתם רוצים לתמוך בחקלאות הישראלית תקנו דבש ישראלי. תכירו את המגדל, תדעו ממי אתם קונים. זו הדרך שלנו לשמור על המסורת, על הבריאות, ועל החקלאות המקומי".
