"…וַעֲקֵדַת יִצְחָק לְזַרְעוֹ הַיּוֹם בְּרַחֲמִים תִּזְכֹּר, ברוך אתה ה' זוֹכֵר הַבְּרִית" – מתוך התפילה בראש השנה. רש"י במסכת מגילה [לא.] מסביר את הקשר בין פרשת
"כולכם" – בכל שנה ושנה אנו קוראים בתורה על הברית שנכרתה בין הקב"ה ובין כנסת ישראל. התורה מדגישה: "וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית
לפני כארבע שנים פרסמתי טור, בשם דומה. אבל מאז, נדמה שהתהפך העולם, ויותר מפעם אחת. מגפת הקורונה והמלחמה אתגרו ומאתגרות את חיי היומיום וגם את
שאלה: חיילי צה"ל נדרשים לבצע מגוון משימות מבצעיות בהגנה ובהתקפה גם במהלך תשעה באב. פשוט וברור שהם אינם רשאים לצום, אך האם עליהם להקפיד לאכול
החג האחרון לעונה הקרובה מתקרב אלינו בצעדי ענק, ושוב כמו יהודים טובים אנחנו עומדים מול הדילמה הקבועה: איפה אנחנו, הרווקות והרווקים, עושים את החג השנה.
הערב נחגוג את יום ירושלים, כשעודנו במלחמה. אני מוצאת עוצמה ביום זה, המזכיר לנו את הסיבה למלחמה: החזרתה של אנושיות פשוטה השזורה במורשת יהודית רבת
חג השבועות הקרב ובא התקבע במסורת ישראל כחג מתן תורה. מסורת אחרת שהתקבעה היא לקרוא את מגילת רות בחג זה. לכאורה, אין קשר בין מעמד
גם בשנה הקשה הזו, כמו בכל שנה, ואין זה משנה מה אירע בה – הטבע חי את חייו. בעת המלחמה הקשה שאנו נלחמים ירדו גשמים
מאחורי כל מנהג מסתתר סיפור. יש את החג כפי שהיה, ואת מה שעשו ממנו בקרב עם ישראל. בדקות הקרובות אתם עומדים לצלול לתוך סיפורים קצרים,
בעוד כמה ימים נקרא בבית הכנסת את מגילת רות, על שמה של האישה הגרה הראשונה שדבקה בעם ישראל וקיבלה על עצמה תורה. זו הצצה לחייה
