כל המאמרים במדור מועדים

אנחנו נמצאים בערבו של יום ירושלים, וכמי שנמנה עם חטיבת הצנחנים שכבשה/שחררה את ירושלים במלחמת ששת הימים, איני רשאי ואיני יכול לעבור על פני היום

השבת, פרשת אחרי מות-קדושים, מגיעה מיד לאחר סיומו של רצף ימי הזיכרון והעצמאות, זמן ראוי להתבונן על הקשר העמוק שבין שני המועדים המכוננים של חודש

בפסוק הפותח את פרשת אחרי מות התורה חוזרת ומזכירה את מות שני בני אהרן שעליהם מסופר בפרשת שמיני (ויקרא ט"ז א'). אחרי סיפור האסון ותגובת

די סמוך לשמחת תורה הנורא, מתוך תחושה עמוקה של חוסר אונים ורצון בוער לעשות משהו, הצטרפתי לפרויקט "סיפור. חיים" להנצחת נופלי חרבות ברזל. עד כה

ביום העצמאות השנה, נציין שבעים ושמונה שנים להולדתה של מדינת ישראל. שבת זו שבה אנו עומדים, פרשת תזריע-מצורע, נמצאת בדיוק בתווך שבין שני מועדים: יום

השורות הבאות נכתבות בשבוע שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין יום הזיכרון לחללי צה"ל וחללי פעולות האיבה ויום העצמאות שלאחריו. אם יש בלוח השנה ימים

"אמרו: אותה שעה היו פצצות מתפוצצות בראשי גגות. בחצרות ובבתים שבירושלים, ולא נשמע קול הפצצות מקול העם העונים אמן, שהיה מהלך ומחרחר מהלך ומתגבר. בו

בין שתי צפירות אנו נעים בשבוע הזה. צפירת יום הזיכרון לשואה ולגבורה וצפירת יום הזיכרון לחללי צה"ל, כוחות הביטחון ופעולות הטרור. בין שני ימי עצמאות

אין עוד עם בעולם שסומך את יום הזיכרון הלאומי ללוחמי תקומתו לחגיגות יום העצמאות שלו, על ייסוד ריבונותו המדינתית בארצו. במחשבה ראשונית ניתן להבין מדוע