כל כך הרבה שאלות עולות בחודשים האחרונים, רובן ללא מענה. כותבי שבתון מוסיפים קושיה משלהם לליל הסדר הקרוב מה אירע לנו שכ"כ התרחקנו מדרכנו
במהלך ליל הסדר אנו מזכירים את טעמי המצוות השונים ובכללם את טעם אכילת המצה. מפשט המקראות עולה, שהמטרה באכילת המצה היא זיכרון לנס: "… שִׁבְעַת
כדי שיעלה עמוד השחר עלינו לצמצם יריבויות, להעצים הידברויות, ולעשות "כל ישראל חברים" קורבן הפסח, שנעדר גם השנה משולחן הסדר שלנו, מעלה שורה של תמיהות
מליאת הכנסת אישרה את חוק החמץ שלפיו מנהל בית חולים יהיה רשאי להחליט בין היתר לאסור או להגביל הכנסה של חמץ למבנה המוסד הרפואי בחג
ההבחנה בין חפצא לגברא: אחת ההבחנות הידועות בעולם ההלכה היא בין החפץ, האובייקט-"חפצא", לבין האדם, הסובייקט-"גברא". שורש ההבחנה הוא בעניין נדרים. התורה אומרת בפרשת מטות
חוששני כי הקרבת קרבנות מתוך מציאות של שחיתות ועוול, רשע ופשע אינה אלא שיבה לחזון הפורענות של הנביא ישעיהו בשנים האחרונות נשמע ברמה קולם של
אחת השאלות המטרידה מאד את מנוחתם ודעתם של יהודים בארץ ובתפוצות היא שאלת האורחים בליל הסדר. חג הפסח הוא מעל הכל חג המשפחה היהודית והזמנת
ה'עיתוי הנכון' של כל פעולה הוא מרכיב חשוב ביותר בהתנהלות האנושית, של היחיד ושל הציבור. בעבר ובהווה. בכל תכנית פעולה, בעשייה ובניהול תהליכים. בראש ובראשונה
הגמרא במסכת פסחים (לה ע"א) דנה בשאלה, מאלו מינים אפשר לעשות מצה על מנת לצאת ידי חובה בפסח. חכמים לומדים מהפסוק 'לא תאכל עליו חמץ,
לומדי הדף היומי התחילו השבוע בלימוד מסכת סוטה. החל מדף יא במסכת, מובאות דרשות רבות העוסקות ביציאת מצרים, וכולן מתחילות מדיון במשנה על מידה כנגד
