הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)חומש 'ויקרא' מכונה בפי חז"ל בשם 'תורת כהנים'. לכאורה הכינוי הולם את החומש ולו משום שרובו ככולו עוסק בענייני המקדש וקדשיו, קרבנות, ומצוות הכהונה. אלא, שבחינה מדוקדקת של הנושאים הנכללים בחומש ויקרא מצביעה על פער די גדול בין דימוי זה למציאות. מעיון בספר עולה כי חלק נכבד מהספר אינו עוסק בעבודת המקדש.
פרשת "קדושים", לדוגמא, היא מהפרשות עם המספר הרב ביותר של מצוות בנושאים שונים. על המכנה המשותף שלהן מעיד הפסוק הפותח את הפרשה, "…דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ד' אֱלֹקיכֶם" (ויקרא י"ט, ב'). כמו כן, כמעט כל הנושאים של עשרת הדיברות מופיעים בפרשה, בהקשרים יותר רחבים, ובעיקר בהקשרים אנושיים-חברתיים. איסור הגניבה והשקר מופיעים גם בהקשר של הלנת שכר עובדים ויחס אל החלש בחברה, "לא תלין פעולת שכיר …לפני עיוור לא תיתן מכשול … לא תעשו עוול במשפט…". את הפסוק הידוע, "ואהבת לרעך כמוך… " (שם, ל"ב), הלל הזקן בוחר להיות לעיקר התורה. אפילו פרשת "אמור", הפותחת בדיני הכוהנים והמומים הפוסלים אותם משירות בקודש, עוסקת בדיני המועדים הנוגעים לכל יהודי באשר הוא. החומש מסתיים בפרשות "בהר" ו"בְחֻקֹּתַי" העוסקות בדיני השמיטה והיובל.
נראה שהמושג "תורת כוהנים" קשור לפסוק שנאמר לפני מתן תורה, "וְאַתּם תּהְיוּ לי מַמְלכת כֹּּהֲנים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות י"ט ו'). בפסוק זה התורה קובעת שייעודו של עם ישראל הוא ליצור ממלכה שבה לכל איש יש תפקיד.
מנהג ישראל לקרוא סדר פרשת "וזאת הברכה" בחג שמיני עצרת. בברכת שבט לוי נאמר הפסוק "מחץ מתניים קמיו ומשנאיו מן יקומון" (דברים ל"ג, י"א). הפסוק תמוה, מתי השתתף שבט לוי במלחמה? והרי נפסק ברמב"ם "לפיכך הובדלו שבט לוי מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין" (הל' שמיטה ויובל, פי"ג הי"ב). שבט זה היה קודש לתפילה ולימוד תורה, ולא התעסקו בקרב אלא שהרמב"ם עצמו כתב, "יראה לי שאין הדברים אמורים אלא בארץ שנכרתה עליה ברית לאברהם ליצחק וליעקב וירשוה בניהם ונתחלקה להם, אבל שאר כל הארצות שכובש מלך ממלכי ישראל הרי הכהנים והלוים באותן הארצות ובביזתן ככל ישראל" (שמיטה ויובל פי"ג הי"א). וכן השתתפו שבט לוי במלחמה להציל ישראל מיד צר כפי שנפסק ברמב"ם "במה דברים אמורים שמחזירין אנשים אלו מעורכי המלחמה, במלחמת הרשות, אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" (הל' מלכים פ"ז ה"ד). וכך מפורש ברש"י שם, "שעתידין חשמונאי ובניו להלחם עם היונים והתפלל עליהם לפי שהיו מועטים י"ב בני חשמונאי ואלעזר כנגד כמה רבבות, לכך נאמר ברך ד' חילו ופועל ידיו תרצה" (דברים, ל"ג י"א) שהחשמונאים שהיו משבט לוי נלחמו נגד היוונים ונגד המתייוונים.
שבט לוי כן השתתף במלחמה להציל את ישראל מיד צר
מה היא מלחמת מצווה כותב הרמב"ם "זו מלחמת שבעה עממים ומלחמת עמלק ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם… מלחמת הרשות היא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו" (שם, פ"ה ה"א). גם חתן לאחר חופתו חייב לצאת למלחמת מצווה. אם כך הדבר, הרי דומה שקל וחומר הדבר ביחס לשבט לוי, שלגביו לא מצינו שהתורה פטרה אותו במפורש מאיזו מלחמה שהיא, וודאי שבמלחמת מצווה גם הוא חייב.
בדין 'אשת יפת תואר –פסק הרמב"ם," הכהן, מותר ביפת תואר…שלא דברה תורה אלא כנגד היצר, אבל אינו יכול לשאנה אחר כך מפני שהיא גיורת" (מלכים ח' ,ד'). אם שבט לוי פטור ממלחמה, מה שייך היתר אשת יפת תואר לכהן, הרי הכהן לא אמור להימצא כלל במלחמה!?
על המחשבה שלא להיכנס לארץ מפחד יושביה נאמר על ידי כלב בחטא המרגלים "אך בד' אל תמרודו!" (במדבר י"ד, ט'). ולצאת לחוץ לארץ מי התיר זאת? הלא כאן ורק כאן מקבלים אנו עלינו מלכותו של ד', וזה מפורש בכתובות שהיוצא מכאן כאילו אין לו א-לוה (ק"י ע"ב). וכן כתב רבי חיים ויטאל על חטא המרגלים "וכיון ששקול חטא זה ככופר בעיקר, ברור שיש בו עונש מות ולכן גם דור מרגלים מתו כולם במדבר" ("עץ הדעת טוב", בסוף פרשת שלח, ד"ה שלח לך אנשים, דף ק"פ]. רק שבט לוי, שלא השתתפו בעוון מרגלים, רק הם לא מתו במדבר והצליחו לעלות כולם לארץ הקודש (בבא בתרא קכא ע"ב).
