סיומה של פרשת נשא מקשר אותנו בקשר הדוק לחג השבועות, זמן מתן תורתנו. לפי חלק מרבותינו הראשונים (רמב"ן בהקדמתו לביאור התורה, ורמב"ם בהקדמתו לביאור המשנה),
הרב אורי נויבירט "רבי מאיר אומר: כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה. ולא עוד, אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו. נקרא ריע, אהוב,
מסורת הלימוד בליל שבועות נועדה לתקן את שנתם של בני ישראל בלילה שקדם למעמד הר סיני, ובלשון המשנה ברורה (ריש תצ"ד(: " איתא בזוהר שחסידים
הרב בנימין זאב מונק – מנהל "מכון ירושלים לחזנות" פולמוס רחב התחולל בין הפוסקים האחרונים בעניין פיוט ה"אקדמות" המיוחד לחג השבועות. ככל הידוע אין פיוט
על פי נתוני סטטיסטיקה, ישנם כיום כחצי מיליון אנשים המעוניינים להתגייר. ככל הנראה, מעולם לא היה הסטאטוס היהודי נחשק יותר מאשר בימינו. זהו מצב מבורך,
חג השבועות היה מאז ומתמיד יום אהוד על רבים. אין הוא מלווה בחוויית האימה והיראה של ראש השנה ויום הכיפורים. חסר הוא את העמל, הטורח
כאשר למדתי בצעירותי בישיבה חרדית זכיתי לשמוע דרשות רבות לקראת חג השבועות, וכולן ללא יוצא מן הכלל עסקו בלימוד התורה. הן הדגישו את חשיבות העמל
'לא אגדה רעי ,ולא חלום עובר, הנה מול הר סיני ,הסנה, הסנה בוער. הו, שלהבת יה – עיני הנערים, הו, שלהבת יה – ברעום המנועים,
בתורה אין זכר מפורש למתן תורה דווקא בשבועות (וחכמים אכן נחלקו בדבר התאריך המדויק של קבלתה). אופי החג מתמקד בפן החקלאי, "חג הקציר". ברבות השנים,
הרב יעקב אריאל הרב הראשי לרמת גן כן, למרות שבשמות שונים כונה חג השבועות: חג הקציר, חג הביכורים, עצרת. ודווקא 'זמן מתן תורתנו' לא הוזכר
