ויתורים בראש השנה

יום ראשון של ראש השנה חל השנה בשבת ונאלץ לוותר על שמיעת קול שופר למרות היותה מצווה מהתורה. בשני התלמודים, הבבלי והירושלמי, דנו בטעם הדבר. נתמקד בטעמו של הבבלי וכך נאמר ראש השנה כט ע"ב:
"דאמר רבה: הכל חייבין בתקיעת שופר, ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר, גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד, ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים"
כלומר אעפ"י ששופר היא מצווה מהתורה היא נדחית מפאת החשש של העברת שופר ברשות הרבים . וכך גם פוסק הרמב"ם:
"ולמה אין תוקעין גזירה שמא יטלנו בידו, ויוליכנו למי שיתקע לו, ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים … ויבא לידי איסור סקילה"
ומכאן עולה השאלה האם ייתכן, שבשל חשש כה רחוק, שאדם ישכח שזו שבת וייקח את השופר לחכם שיתקע עבורו, בגין זה נבטל לכל עם ישראל את התקיעה בשבת? זאת ועוד, גם אם נניח וישכח, לכאורה ייחשב טלטול השופר כטעות בדבר מצוה ואין בכך איסור מהתורה?!
שמא ניתן להסביר שלא מדובר בחשש הקשור לשכחת השבת. להיפך, דווקא זוכר הוא ששבת היום אבל בשל חביבות המצווה של שמיעת שופר יחליט ללכת לחכם שיתקע עבורו ויחשוב שכך גם צריך לנהוג.
פעמים שאהבת המצווה וחיבובה עלולות לקלקל את השורה ולשבש את סדר העדיפויות. המשימה הראשונה שנעשה השנה היא ויתור על מצווה חביבה למען קדושת השבת. מכאן ניתן ללמוד שפעמים עבודת השם דורשת ריסון ואיפוק. אנו מוכנים להקריב את מצוות שמיעת השופר ולאסור על כולם את השופר למען השבת.
בימים אלה הסבר זה מקבל משמעות מיוחדת. אנחנו חיים בתקופה שתובעת מאיתנו ויתור. הבעיה המרכזית היא שקשה לוותר ורק במאמץ משותף של כל הסקטורים, ויתור מצד כולם, נוכל לעצור את שרשרת ההדבקה. הציבור הדתי צריך לשמש דוגמא ולהיות חלוץ לפני המחנה. למען שמירה על חיי אדם נוותר על חוויות רוחניות. אנחנו המתפללים צריכים לשים בראש סדר העדיפויות את הבטיחות של כולם. התפילות הן קצרות יותר, חלק מאיתנו ישמעו פחות קולות של שופר מהרגיל. התפילות יתבצעו במניינים קטנים יותר מתוך אחריות על האחר. יש לזכור שאעפ"י שמצוות שופר חביבה ואווירת יום הדין חשובה עבורנו, מוכנים אנו להקריב ולוותר למען מטרה נעלה זו, כפי שראינו שחכמים הרחיקו לכת והיו מוכנים לבטל את מצות שופר מהתורה למען כבודה של השבת.
(רה"ש תשפ"א)