ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)חיינו רצופים אתגרים. יהיו אלה אתגרי גדילה והתפתחות "נורמטיביים" כמו בניית זוגיות, כניסה לעולם העבודה, להורות, לאמצע החיים ולשלב הזקנה, ויהיו אלה אתגרים אחרים ובכללם "מכות", שלא שיערנו או ביקשנו לקבלן.
שתי עמדות מציע הרב יוסף דב סולובייצ'יק כלפי מציאות של רוע ושל קושי, ולהבנתי, כלפי החיים בכלל: תפישת גורל ותפישת ייעוד. הראשונה – מאופיינת בחוויית חוסר אונים וחוסר משמעות והשנייה כרוכה בחוויית מאמץ והשתפרות:
"אחת החידות הסתומות, שהיהדות התלבטה בהן משחר קיומה, היא ענין הסבל בעולם… שאלת הסבל… אפשרית בשני ממדים נפרדים: גורל ויעוד… קיום גורלי הינו קיום מאונס – קיום עובדתי, שלוב בשרשרת חוקיות מכנית, נטולת משמעות, כיוון ותכלית. ה'אני' הגורלי נולד לסביבה אשר משועבד לתוכה מבלי ששאלו לדעתו…
קיום ייעודי הינו קיום פעיל, כשהאדם ניצב מול הסביבה שהושלך בה, ומתוך הבנת יחודו, חירותו ויכולותיו אינו מקפח במאבקו עם החוץ את הבנת ייעודו וסגולתו. סיסמת ה'אני' הייעודי : על כרחך אתה נולד ועל כורחך אתה מת, אבל ברצונך החופשי אתה חי! "
(מתוך המאמר: "קול דודי דופק" בספר "איש האמונה")
את הרע אין להכחיש, אומר הרב סולובייצ'יק, אך ניתן לזהות בו קריאה אישית להפיכת ה"גורל" ל"יעוד" – השקעת רצון ומאמץ, מתוך המצב המשברי, במטרה ליילד מתוכו שכלול רוחני ומעשי.
דברי הרב, נטועים עמוק בתיאוריות האקזיסטנציאליסטיות (הקיומיות) ובפרט בזו של ויקטור פראנקל, מפתח שיטת הלוגותראפיה. לדידו של האחרון, בכל זמן נתון, ואף בשעת עמידה מול מציאות כפויה וקשה, שמורה לאדם החירות הבסיסית לבחור את עמדתו הנפשית כלפיה ולעשות מעשה שיקדם ערכים בהם הוא מאמין. כך, לתפישתו, יעניק האדם לקיומו תחושה של פשר ומשמעות.
"ותשובה ותפילה וצדקה – מעבירין את רוע הגזירה." (תפילת "ונתנה תוקף", במחזור ראש השנה)
טליה רוֹט, פסיכולוגית שיקומית, מציעה קריאה קיומית של המשפט: התשובה, התפילה והצדקה אינן בהכרח הנוסחה לביטול ומיגור הרוע והאובדן האובייקטיביים אותם אנו חווים, אך הם אמצעים להקהייה/ נטילת העוקץ ממידת "הרוע הנתפש" של המצב, בהציען לנו פריזמה חדשה בעדה נתבונן על המציאות, על הבורא ועל סגולות ההחלמה, הגבורה (התגברות) והיצירה הטמונות בנו, כקהילה וכפרטים.
(רה"ש תשפ"א)
