מערכת שבתוןח"כ יולי אדלשטיין, שר הבריאות
השנה שחלפה הזכירה לכולנו עד כמה אנחנו באמת "כחומר ביד היוצר". ממזרח נפתחה אלינו ואל כל העולם רעת הקורונה, ופערה תהום בין איך שחשבנו שתיראה שנת תש"ף – ואיך שהיא נראתה בפועל. כמה תכננו, כמה חלמנו וכמה ציפינו לשנה החדשה, ברמה האישית וברמה הלאומית, אבל לקורונה היו תוכניות אחרות. שוב הכרנו על בשרנו את מגבלות הכוח האנושי, וגילינו שהקרקע המוצקה שאנחנו רגילים ללכת עליה בבטחה היא לפעמים שברירית למדי.
אנחנו לא מכירים את סודות כבשונו של עולם, ולא יודעים מדוע גזר הקב"ה להביא עלינו את מגפת הקורונה. הקושי שבאי-הידיעה הזו, יחד עם זה הכרוך במשבר הכלכלי ובחוסר הידיעה מתי תיגמר התקופה המורכבת הזו, מחלחלים לעמקי הנשמה ועלולים חלילה להפיל אותנו לייאוש. אך אני מאמין שבתקופה זו של עשרת ימי תשובה וראשית השנה החדשה, נוכל למצוא את התשובה לקשיים האלו.
בהלכות תשובה שילב הרמב"ם את אחת הפסקאות המלוות אותי לאורך חיי, שאין חשובה ממנה לימי הקורונה: "לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב; וכן כל העולם, חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד, הרי הכריע עצמו והכריע את כל העולם כולו לכף חובה וגרם להם השחתה; עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו והכריע את כל העולם כולו לכף זכות וגרם להן תשועה והצלה".
הרמב"ם מתמודד כאן עם הקול הפנימי שכל אחד מאיתנו שומע ברגעי משבר: "בשביל מה להתאמץ?", אנחנו מהרהרים, "הרי גם אם אני אעשה משהו טוב – מי אני בכלל? איזו השפעה תהיה למעשה שלי? מה החשיבות שלו?". אומר הרמב"ם – הקול הפנימי הזה טועה בגדול. כל אחד צריך לחיות בתודעה שהעולם כולו מונח על כף המאזניים, והמעשה הבא שלו, דווקא שלו, יכריע את הכף: אם יחטא – העולם כולו ייפגע, ואם יפעל בצדק – העולם כולו יינצל. כך גדלה החשיבות של כל מעשה והופכת דרמטית, והאחריות המוטלת על כל אחד היא טוטלית: על עצמו, על משפחתו, על חבריו – ועל כל העולם כולו.
הדברים כאילו נכתבו במיוחד לתקופת הקורונה. אנחנו לא תמיד רואים את זה מול עינינו, אבל בימים האלו העולם כולו נמצא על כף המאזניים, ולנו – לכל אחד ואחת מאיתנו – יש אחריות. כל מעשה שנעשה ישפיע, לטוב ולרע. אם נשים מסכה גם כשחם ולא נח – נוכל להכריע את הכף לטובה; אם נימנע מהתקהלויות למרות הרצון העז במפגש – נוכל להכריע את הכף לטובה; אם נשמור על שטיפת ידיים באופן תכוף למרות שזה לא תמיד נעים – נוכל להכריע את הכף לטובה.
אז נכון, אנחנו לא יודעים למה הגיעה הקורונה. אנחנו גם לא יודעים מתי היא תלך. אבל יש דבר אחד שאנחנו כן יודעים: מה מוטל עלינו לעשות בינתיים ומה האחריות שלנו. זוהי שעת מבחן לערבות ההדדית בינינו, לשותפות הגורל שמפעמת בנו ולרוח הסולידריות שלנו. אני בטוח בכל ליבי שיחד, מעשה טוב ועוד מעשה טוב, נוכל לעמוד במבחן ולנצח את הקורונה.
תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
(רה"ש תשפ"א)
