השיחה בין שני האחים המנהיגים משה ואהרון, בעיצומו של המשבר הגדול, מצריכה עיון ולימוד מעמיקים, לשעתה ולדורות.
האירוע התחיל בחוסר הסבלנות של העם להמתין עוד כמה שעות למשה שירד מההר, ואולי בחוסר הבנתו את אפיונו של משה. מצד אחד "כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה־הָיָה לוֹ"; מצד שני, הוא לא סתם איש, אלא הוא 'איש האלוקים'. העם מיטלטל בין 'איש' ל'איש אלוקים' שעולה אל ההר 40 יום ו-40 לילה ומדבר עם אלוקים פנים אל פנים.
עם רדת משה מההר, ובראותו את העם מפזז סביב עגל הזהב, הוא פונה אל אהרון אחיו בטענה קשה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה?"
אהרון משיב: "וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אַל יִחַר אַף אֲדֹנִי, אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע הוּא. וַיֹּאמְרוּ לִי עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ, כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ. וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה".
דגמים שונים של מנהיגות נגלים לנגד עינינו בספר שמות – מנהיגותם של משה, ולהבדיל של פרעה, של יוסף ושל מרים, של יהושע ושל יהודה, של המיילדות ושל בת פרעה. כל אחת מהדמויות עם אפיוני המנהיגות ולקיחת האחריות שלה.
דמות נוספת במארג המנהיגים היא של אהרון. איזה מן מנהיג היה אהרון? במה הייתה מנהיגותו שונה משל אחיו משה? האם הדיאלוג הזה בין שני האחים הוא רק טקטי בשאלה כיצד צריך להתייחס לטענות ולדרישות העם, או שמא השיח הנוקב הזה חושף מחלוקת מהותית בתפיסת המנהיגות ובאופן התנהלותו של מנהיג בעת משבר?
אין דגם אחד ושיטה אחת למנהיגות. כל דור ואפיוניו, כל דור ומשבריו, כל דור ומנהיגיו, שעליהם לקחת את האחריות ומתוך הבנתם את השעה, העם והמשמעות של מעשיהם – לקבל החלטה ולשאת בתוצאות. משה הוא אכן איש האלוקים, איש האמת. הוא שמוריד את התורה מלמעלה למטה.
אהרון הוא איש העם, שחי עם ובתוך אחיו, קשוב לצורכיהם ולמצוקותיהם. כל הלחצים מופנים אליו ישירות. הוא לא זה שמוריד את התורה מלמעלה למטה, אלא הוא זה שתפקידו לרומם את העם מלמטה למעלה.
על פי דברי משה, אהרון טעה ביחסו לבקשתם של בני ישראל "עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים". אולם, ממבט אחר בהיסטוריה, התנא הלל בפרקי אבות מציב דווקא את דמותו של אהרון כמודל לחיקוי וכסמל לאהבת התורה, השלום והבריות: "הִלֵּל אוֹמֵר: הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה".
באבות דרבי נתן יופיע התיאור הבא: "כיצד היה אהרן אוהב שלום? כשהיה רואה שני בני אדם מתקוטטים, היה הולך לכל אחד מהם שלא מדעת חברו ואומר לו – 'ראה חברך איך הוא מתחרט ומכה את עצמו על שחטא לך, והוא אמר לי שאבא אליך שתמחול לו'. ומתוך כך כשהיו פוגעים זה בזה היו מנשקים זה את זה. וכיצד היה מקרב את הבריות לתורה? כשהיה יודע באדם שעבר עבירה, היה מתחבר עמו ומראה לו פנים צהובות, והיה אותו אדם מתבייש ואומר אילו היה יודע צדיק זה מעשי הרעים, כמה היה מתרחק ממני, ומתוך כך היה חוזר למוטב. הוא שהנביא מעיד עליו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעוון".
משה אמת ותורתו אמת, אולם בצידו נדרשת גם מנהיגותו של אהרון, מנהיגות הצומחת מתוך העם וקשובה לכל ולקול רחשי העם וצרכיו. תבונת המנהיגים וחוכמת ההמון היא לדעת מתי יש להשתמש נכונה באופן הראוי באופני המנהיגות השונים.
