
געגועיי לגעגועים
בתקופה הטעונה והמורכבת הזו של אזעקות וריצות לממ"דים, חוסר ודאות וחוסר ביטחון, דאגות וטרדות, כאשר חג הפסח ניצב בפתח, ואנחנו מנסים לג'נגל בין המצב הרגיש

בתקופה הטעונה והמורכבת הזו של אזעקות וריצות לממ"דים, חוסר ודאות וחוסר ביטחון, דאגות וטרדות, כאשר חג הפסח ניצב בפתח, ואנחנו מנסים לג'נגל בין המצב הרגיש

תחזית מזג האוויר מופיעה בדרך כלל בסוף מהדורות החדשות, כביכול לאחר כל הדברים החשובים באמת- הפוליטיקה, הביטחון, הכלכלה, התרבות והספורט. רק בסוף בסוף מזכירים גם

המשכן ובגדי הכהונה על חלקיהם ותפקידיהם השונים, מהווים את עיקר פרשיות ויקהל-פקודי החותמות את ספר שמות. בתיאור חלקי המשכן ובגדי הכהונה שזורה לה מילת מפתח

השיחה בין שני האחים המנהיגים משה ואהרון, בעיצומו של המשבר הגדול, מצריכה עיון ולימוד מעמיקים, לשעתה ולדורות. האירוע התחיל בחוסר הסבלנות של העם להמתין עוד

זיכרון איננו רק אוסף של נתונים המאוחסנים על דיסק, כרטיס זיכרון, או באזור מסוים במוח. זיכרון איננו רק פעולה פאסיבית של 'לא לשכוח', או משהו

שני חוטים עדינים, רגישים ומשמעותיים שזורים בין פרשת תרומה לבין חודש אדר שאנו נמצאים בתחילתו. חוט החסד והנתינה, וחוט הפרטים הקטנים. לאחר האירוע הגדול של

מחקרים שונים בפסיכולוגיה חברתית מראים כי כאשר אדם ניצב למשל מול שני בתי קפה הסמוכים זה לזה- האחד ריק וליד השני משתרך תור ארוך, בסבירות

בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ערב המעמד הגדול של קבלת התורה בהר סיני, עם של עבדים שזה עתה יצא לחירות, יעמוד בתחתית ההר

משה רבנו, המנסה להתחמק מהשליחות המוטלת עליו להוציא את ישראל ממצרים, מתאר את מגבלותיו, ואומר אל ה': "בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל

בשיאן של המכות במצרים, לאחר מכות ברד, ארבה וחושך, ורגע לפני מכת הנוק-אאוט – מכת בכורות – מבקש ה' ממשה ומאהרון שידברו אל העם את