כל המאמרים במדור הלכה מסביב לשולחן

כל הפותח את סידור התפילה יכול להיווכח עד כמה למרות שאנחנו חיים ב"ה במדינה ריבונית בארץ ישראל, עולמנו הדתי שרוי עמוק בגלות. הדוגמה הקלאסית לתפילה

ברכת 'שלא עשני אישה' היא אחד מהאתגרים הרגישים העומדים בפתחה של היהדות בעידן המודרני. בניגוד לסוגיות אחרות הנוגעות לשאלת מעמדה של האישה, כאן אנו נוגעים

אם נשאל כל אדם כמה תפילות צריך אדם להתפלל כל יום על פי המסורת היהודית, ודאי שהוא יענה 'שלוש'. ואם נשאל מהן אותן תפילות, ודאי

ראינו ברשימה הקודמת כי שלוש התפילות שביהדות הן שחרית, מנחה ומוסף, שלהן קרבנות מקבילים בבית המקדש – תמיד של שחר ושל בין הערביים, וקרבנות המוסף.

כיום רגילים אנו להתייחס לתפילה כעניין שהחליף את עבודת הקרבנות בבית המקדש, כעין 'ונשלמה פרים שפתינו'. בהיעדר יכולת להקריב קרבנות אנו מתכנסים בבתי כנסת, 'מקדש

במשך שנים נהגנו לסיים את שיחות ערב יום הכיפורים בברכת 'צום קל'. בהחלט היה לברכה זו על מה שתחול: יום הכיפורים הוא הצום הארוך ביותר

התחלנו ברשימה הקודמת לדון בצניעות הלבוש הנדרשת בהלכה. הבאנו את דברי התלמוד 'טפח באשה ערווה' ו'שוק באישה ערווה' וראינו כי הגמרא והפוסקים מפרשים דין זה

בשבת הבאה, שבת זכור, תתגלע המחלוקת, בה"א הידיעה, המפלגת את קהילות אשכנז: כיצד יש לקרוא את המלים "זכר עמלק" שבפרשת זכור. האם לקרוא 'זכר' כפי

העיקר בחנוכה הם כמובן הנרות. הם המצווה ואליהם אנו מתייחסים כאל קודש. בימים עברו, כשהנר היה כלי קיבול של שמן שמתוכו יוצאת פתילה, היו מדליקים

שלוש תפילות ביום תקנו לנו חכמים, כנגד הקרבנות – שחרית כנגד תמיד של שחר, מנחה כנגד תמיד של בין הערביים, וערבית כנגד אברי התמיד שהתאכלו