שלוש התפילות ביהדות

אם נשאל כל אדם כמה תפילות צריך אדם להתפלל כל יום על פי המסורת היהודית, ודאי שהוא יענה 'שלוש'. ואם נשאל מהן אותן תפילות, ודאי יענה כל אדם: 'שחרית, מנחה וערבית'. אולם, הרמב"ם, כאדריכל ההלכה, אשר יודע להוציא הלכה ממקורה, כותב אחרת מכך. עניין זה מוביל אותנו להיבט השני של תקנת התפילה בימי עזרא. לאחר שברשימה הקודמת דנו בנוסח התפילה, כעת אנו עוברים לסוגיית מניין התפילות.
כזכור, לדעת הרמב"ם התפילות לא נוסדו לאחר חורבן המקדש וכתחליף לו אלא הן התקיימו במקביל אליו. הן באו כהרחבה של עבודת א-לוהים מן המקדש אל עבר עולמו הפרטי של כל אדם. זה לדעתו הרציונל שמאחורי הקביעה התלמודית (בבלי ברכות כו, ב) "תפילות כנגד תמידין תקנום". התפילות תוקנו במקביל לעבודת קרבנות התמיד שבבית המקדש, והרחיבו את אופני עבודת הא-לוהים אל כל אדם בישראל.
אם כך, יוצא שכשם שיש שני קרבנות תמיד – של שחר ושל בין הערביים, כך יש שתי תפילות יומיומיות בלבד ביהדות – שחרית ומנחה, בבוקר ולקראת ערב. ומהי אם כן התפילה השלישית? לרמב"ם תשובה מפתיעה (הלכות תפילה א, ה):
"וכן תקנו שיהא מנין התפלות כמניין הקרבנות, שתי תפלות בכל יום כנגד שני תמידין וכל יום שיש קרבן מוסף תקנו בו תפלה שלישית כנגד קרבן מוסף".
אם אמנם מצמידים את התפילות לקרבנות מסתבר שאין תפילה שלישית יומיומית. התפילה השלישית היא תפילת המוסף, המקבילה לקרבנות המוספים, אבל זו נאמר רק בימים מיוחדים.
ומה לגבי ערבית? זו לדעת הרמב"ם כבר תקנה אחרת (שם, ו; המילה 'וכן' ב'משנה תורה' תמיד מצביעה על דמיון לצד שוני):
"וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפלה אחת בלילה שהרי איברי תמיד של בין הערבים מתעכלין והולכין כל הלילה שנאמר היא העולה וגו' כעניין שנאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי."
ראו כמה מדוייקים דבריו של הרמב"ם. כאן לא כתב את המילה 'כנגד', שכן אין קורבן מקביל לערבית. במקום זאת הסביר שחכמי הדור תיקנו תפילת ערבית, כי יש ערך להתפלל גם בלילה, כאמור בפסוק המובא מתהילים, ומצאו לכך הצדקה בכך שלמרות שאין קרבן בלילה, עדיין יש שאריות מקרבנות היום שמתעכלות על המזבח.
נמצא שמי שמבין את יסודות ההלכה (של הרמב"ם כמובן) יודע לומר באופן מדויק: אכן, שלוש תפילות ביהדות – שחרית, מנחה ומוסף. ערבית היא סיפור אחר, שלו נקדיש דיון נפרד.
(עקב תש"פ)