הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)העיקר בחנוכה הם כמובן הנרות. הם המצווה ואליהם אנו מתייחסים כאל קודש. בימים עברו, כשהנר היה כלי קיבול של שמן שמתוכו יוצאת פתילה, היו מדליקים נרות כמספר ימי החנוכה, כשהם מוצבים האחד ליד השני. ההידור היה בסוג וטיב השמן, כאשר שמן זית היה המובחר ביותר. לא היה מתקן שהחזיק או חיבר את הנרות יחד. כל נר עמד בנפרד.
אלו דברים ידועים, אבל עדיין חשובים לימינו. שכן לרוב אנשים שמים דגש על החנוכייה ופחות על הנרות. אנשים ידליקו את נרות החנוכה בחנוכיות כסף יקרות ונוצצות, אך בנרות יסתפקו באותם נרות מוצקים הדולקים זמן קצר יחסית. וגם אם ידליקו את כוסיות השמן, לא יהדרו להשתמש בשמן זית דווקא. דבר זה יש בו שיבוש, שכן להלכה נראה, שהדלקת נרות בשמן זית על גבי משטח אבן, מהודרת לאין ערוך מאשר הדלקה של נרות כחושים בחנוכייה של זהב. אמנם יש גם עניין לכבד את החנוכה בחנוכייה יפה (משנה ברורה תרעג, ס"ק כח), אבל אין להשוות בין רמת ההידור של הנרות והאור לבין ההידור של המנורה שבה מדליקים את הנרות. העיקר הוא הנרות והאור שהם מפיקים.
חשש למדורה
עיקרון זה בולט בדיון אודות צורתה של החנוכייה. רגילים אנו לחנוכיות ישרות ושוות, אבל מעיקר הדין אין חובה בצורה השבלונית הזו. ניתן להדליק בכמעט כל דבר – אפילו בפמוטים עגולים – כשהקריטריון הקובע הוא כיצד ייראו הנרות, ולא איך תיראה החנוכייה.
בבלי מסכת שבת (כג, ב):
"אמר רבא: מילא קערה שמן והקיפה פתילות, כפה עליה כלי – עולה לכמה בני אדם, לא כפה עליה כלי – עשאה כמין מדורה, ואפילו לאחד נמי אינה עולה".
הבעיה בהדלקת מספר פתילות המקיפות כלי אחד היא שכל אחת מהן דולקת באופן חזק עד שנראה למתבונן מן הצד שאין כאן אלא מדורה אחת גדולה. לכן, טוען רבא שאם כפה על הקערה כלי, כך שניכר ההבדל בין הפתילות (וממילא כל אחת דולקת באופן חלש יותר; ערוה"ש), כל פתילה נחשבת לנר אחר, ומספר בני אדם יכולים לצאת ידי חובה בהדלקה מעין זו.
על פי עיקרון זה, התיר ר' ישראל איסרלן, להדליק נרות חנוכה בפמוטים (שו"ת תרומת הדשן קה), שכן לדבריו היות שכל נר עומד בנפרד, בתוך כן משלו, הרי שזה דומה למקרה בו כפה על הקערה כלי. ובנוסף, כל נר רחוק מחברו באופן כזה שניכר שאין כאן מדורה.
דברים אלו נפסקו להלכה בהגהת הרמ"א לשולחן ערוך (או"ח תרעא, ד):
"ומותר להדליק בפמוטות שקורין לאמפ"א, מאחר שכל נר מובדל הרבה מחבירו. ויזהרו כשעושים נרות, אפי' בשעוה, שאין לדבקן ביחד ולהדליקן, דהוי כמדורה".
מדברים אלו עולה שכאשר הנרות צמודים האחד לשני, יש להציב אותם בשורה כדי שלא ייראו כמו מדורה. ואף בשורה אחת, אם הם קרובים האחד לשני בצורה כזו שהאחד מתחמם מחברו ונמס ממנו, אין יוצאים ידי חובה בהדלקת הנרות (דרכי משה שם אות ב בשם אור זרוע). ואולם, אם הנרות רחוקים האחד מהשני אין כל מניעה להציב אותם בכל צורה שהיא, שכן אין כאן חשש שייראו כמדורה.
תלוי בנראות
והנה, אף על פי הדברים הברורים הללו, מובא אצל האחרונים בשם המהרש"ל (שו"ת סימן פה), שתמיד מהודר יותר להדליק נרות חנוכה בשורה ולא בעיגול. טעמו הוא שבשורה (עם מרחקים ראויים) ניכר יותר ההבדל שבין הנרות מאשר בפמוטים עגולים. זאת מצד ההידור, אך מעיקר הדין הדבר מותר.
מכלל הדברים נמצאת למד שהכל תלוי בנרות. אם הם נראים כמדורה, ההדלקה פסולה גם כשהיא נעשית בשורה אחת. ומנגד, אם יש מרחק מספק בין הנרות עד שניכר ההבדל ביניהם, ההדלקה כשרה מעיקר הדין גם כשהיא נעשית בעיגול.
מבחינה זו דומה החנוכייה לקופסת האתרוג. יכול אדם לרכוש קופסה לאתרוג מכסף טהור ובממון רב, אך בסופו של דבר מה שיקבע את הידור המצווה זה יופיו ואיכותו של האתרוג. כך היא גם החנוכייה. יש ערך בהצבת חנוכייה נאה ומכובדת, אך העיקר הוא הנרות. הדלקתם בחומר גלם משובח (שמן זית) ובפתילות עבות ומאירות, מהווה הידור לאין ערוך משוויה הכספי של החנוכייה, והאופן שבו הם נראים לאנשים בחוץ חשוב לאין ערוך מהדרך שבה החנוכייה מעוצבת. ממילא בראש ובראשונה יש להשקיע בהם ובאיכותם.
(מקץ תשע"ה)
