דברים: בין זיכרון להנהגה
פרשת דברים פותחת את ספרו האחרון של משה רבנו, אך למעשה היא אינה רק סיכום של 40 שנות המדבר. היא
פרשת דברים פותחת את ספרו האחרון של משה רבנו, אך למעשה היא אינה רק סיכום של 40 שנות המדבר. היא
אירוע, שראוי היה שימצא את מקומו בראש מהדורות החדשות ובכותרות הראשיות של העיתונות הכתובה, התרחש בימים אלה בישראל, אך הוא
חז"ל הסבירו שבפסוק הפותח של הספר ציין משה רק שישה מקומות בהם היו בני ישראל, שכן בהזכרתם הוא רמז להם
חז"ל קראו לספר דברים "משנֶה תורה". מכך נגזר גם שמו הלועזי של הספר, דאוטרונומי, שמשמעו בלטינית "תורה שנייה". באיזה מובן
שר החוץ גדעון סער הצהיר על כוונה רשמית להכיר ברצח העם הארמני, והצעתו התקבלה פה אחד בממשלה ותובא לאישור הכנסת.
כשמדברים על המאמץ המלחמתי, אנו מתמקדים על פי רוב בחזית ובעורף המשפחתי. אך ישנה חזית נוספת, שקטה ושוחקת, המתנהלת סביב
פרשת מסעי פותחת בסקירה היסטורית של מסעות בני ישראל במדבר. שואל רש"י: "למה נכתבו המסעות הללו? ועונה, בפירושו השני, עפ"י
לו היינו שואלים כל נהג ונהגת בכביש מה הם מעדיפים – להישאר בחיים ולהגיע ליעדם בשלום, או לענות ברגע זה
פרשיות מטות־מסעי הן מן הפרשיות המיוחדות בתורה, מפני שהן מחברות בין שני יסודות שנראים שונים מאוד זה מזה: דיבור ותנועה.
שבירת לוחות הברית, ביטול קורבן התמיד, הבקעת חומות ירושלים, וכמובן חורבן שני בתי המקדש – בשבוע שעבר החלו "שלושת השבועות",