הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)אחת השאלות הגדולות הקשורות לנפש היא האבחנה בין פנים וחוץ. מה קיים בתוך הנפש, ומה מחוצה לה? בעבר, נטו לייחס מחלות נפש שונות להשפעות חיצוניות, כמו אלה של שדים ומזיקים המשתלטים על האדם. כיום נוטים לייחס אותן לתהליכים פנימיים, פסיכולוגיים או נויורולוגים. האמת היא שאין כמעט דרך להבדיל בין שתי האפשרויות, ולמעשה ההבדל הוא חסר משמעות למדי. עולם הנפש והתודעה קיים בפני עצמו, ומי יכול לומר איפה עובר הגבול בין מעמקיו האפלים של התת-מודע לבין ישויות אחרות? הרב קוק למשל סבר שכשם שהתגלה שמחלות גופניות נגרמות על ידי יצורים חיים בלתי נראים, כך גם מחלות נפשיות נגרמות על ידי מזיקים רוחניים בלתי נראים. יונג דיבר על תת-מודע קולקטיבי המשותף לכל האנושות, ממנו עלולים להגיח דברים שונים ומשונים ולהשפיע על האדם. מה שברור הוא שהצמדת שמות עם צלצול מדעי להפרעות נפשיות שונות, כמו סכיזופרניה או שסעת, לא באמת מסביר אותן.
תופעה נפוצה שאנשים רבים חווים אבל חוששים לדבר עליה, היא שיתוק שינה. אדם מתעורר באמצע הלילה, ומוצא את עצמו שוכב במיטתו כשהוא משותק לחלוטין ואינו מסוגל להזיז אצבע. חוויה זו מלווה פעמים רבות בתחושה של אימה נוראית, ובהופעתן של דמויות מבעיתות כמו אנשי הצללים, האיש בעל המגבעת, והמכשפה הזקנה. המעניין הוא שאותן דמויות נצפו על ידי אנשים שונים בכל רחבי העולם ולאורך ההיסטוריה, ולפעמים על ידי כמה אנשים בו זמנית (כמו בני זוג). למרות האימה החזקה, כעבור זמן מה חולף השיתוק והדמויות נעלמות בלי פגע. סטטיסטית, אחד מכל שלושה או ארבעה אנשים יחווה שיתוק שינה לפחות פעם חייו, וישנם כאלה החווים אותם לעתים תכופות ואף בקביעות.
מה פשר התופעה הזו? המדע טוען, כצפוי, שמדובר בהזיות הנובעות מערבוב בין ערנות לחלום. רבים מאלה שחוו שיתוק שינה מתנגדים להסבר זה, וטוענים שמדובר במציאות ריאלית. אולם יתכן ששניהם צודקים: כל עוד אין דרך לקבוע את גבולות הנפש ולהבחין בין פנים לחוץ, אין דרך להבדיל בין הזיה לממשות, וגם אין השלכה מעשית להבדל. מה שחשוב הוא להתמקד בחוויה עצמה ולנסות להתמודד איתה, בלי קשר לתאוריות לגבי העומד מאחוריה.
(כי תבא תשעז)
