הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)נראה שאני אחד הבודדים בארץ שלא שמע מעולם אף אחד משיריהם של צמד הזמרים "סטטיק ובן-אל", אולם, שלא לשמוע על שיריהם, אי אפשר. מהתגובות בפייסבוק נראה שציבור נרחב מזלזל ברמתם של אותם שירים, ומתלהב מהם בו זמנית. איני יכול כמובן לחוות דעה על שירים שלא שמעתי, אולם מה שמדאיג הוא ההמחשה עד כמה קל ליצור השפעה חברתית הגובלת בשטיפת מוח של הציבור כולו.
מישהו לא יודע מה זה "טודו בום"? עד לפני כחודשיים, רק דוברי פורטוגזית הכירו את המילים הללו, שפירושן הוא "הכל טוב", ואילו היום הן כבר הפכו לביטוי שגור בפי כל, מפעוטות שבקושי יודעים לדבר ועד לאברכים נכבדים. כל זאת תודות לשיר הפופולרי של אותו צמד, שבואו נאמר בעדינות-כנראה אינו מצטיין באיכות תרבותית גבוהה במיוחד. תאמרו, מה אכפת לך? אז עוד ביטוי של סלנג נכנס לשפה, למה להיות כבד? אלא שחדירתו של ה"טודו בום" לשפה היומיומית הוא רק סימפטום המעיד על כשל במערכת החיסונית התרבותית, ועל הקלות בה ניתן לתמרן אותה.
הרי ישנן עוד כמה מילים, קצת יותר משמעותיות, ששינו את פני החברה בשנים האחרונות. "הדרה", "הכלה", "הומופוביה", "הסגברה", "הסתה", "הדתה" – כל אלה מילים שהמשותף להן, מלבד היותן מתחילות ב-ה', הוא שהן הופיעו יש מאין, כמעט בן לילה, ותוך זמן קצר שינו לחלוטין את השיח ואת הלך הרוחות המקובל בחברה. אנשים נורמליים לחלוטין גילו לפתע ששמירה על צניעות היא "הדרת נשים", שהתנגדות למצעדי תועבה היא "הומופוביה", ושלימוד על חגי ישראל בגן הוא "הדתה". ומה שמפחיד הוא שאנשים רבים אכן החלו להאמין בכך ברצינות תהומית, ויצאו להזדעק ולזעום נגד ה"תופעות" הללו, שיום קודם איש לא היה מודע לקיומן!
אי אפשר שלא להיזכר בספרו של אורוול, 1984, המתאר כיצד שוטף השלטון את מוחותיהם של נתיניו באמצעות שליטה בשפה. בדרך זו הוא מסוגל לעצב את דעת הקהל, ואף לגרום להם לשכוח את העבר ולזכור במקומו את מה שהוא רוצה שיזכרו. המציאות ממחישה עד כמה הדבר נכון להפחיד.
אז אם אתם רוצים לשמור על חירות מחשבתית, כדי שתשימו לב מאין מגיעות המילים שלכם, ואל תתנו לאף אחד לשתול לכם אותן בראש.
(כי תצא תשעז)
