נשיונל ג'אוגרפיק בגיהנום

הספר UNSONG של סקוט אלכסנדר, הוא יצירה גאונית מהרבה בחינות. הוא מתאר מציאות שבה מלאכים, שדים וכל הקבלה ואגדות חז"ל התגלו כאמיתיים והפכו לחלק אינטגרלי מהעולם. אבל כאן רציתי להתייחס רק לנקודה אחת בעלילה, והיא "התשדיר". בשלב כלשהו הזמין השטן צוות צילום של נשיונל ג'יאוגרפיק לסיור מודרך בגיהינום, ובעקבותיו התברר לאנושות שהגיהינום הוא אמיתי, ונורא מעבר לכל דמיון. זו לא "מציאות רוחנית" או מטאפורה כלשהי, אלא מקום מוחשי של אש וגופרית וכלובים בוערים, שבו שדים סאדיסטיים ויצירתיים במיוחד מענים את הנידונים לנצח נצחים.

כצפוי, התשדיר חולל זעזוע גדול בעולם, ובעקבותיו רבים חזרו בתשובה ושינו את חייהם. אז למה השטן יזם אותו? כי לדעתו, זה לא באמת משנה. כלשונו שם: "אני רוצה שתדעו שאתם תחטאו בכל מקרה. זה החלק הכי טוב. למשך כמה ימים, או כמה שבועות, אתם תהיו מבועתים, אתם תנסו לשנות את דרכיכם, אתם תהיו כמו האלכוהוליסט שמבטיח שהוא לעולם לא ישתה עוד טיפה. ואז הזיכרון ייטשטש, ההרגלים הנורמליים שלכם יתגברו, והכל יחזור להיות כפי שהיה קודם. לא תוכלו להציל את עצמכם. אתם לא חזקים מספיק. הטבע הבסיסי שלכם ישתלט… ואתם תמציאו תירוץ מרגיע כלשהו ותמשיכו בחייכם. אבל אתם לא תחיו לנצח. וכאשר תמותו, אני אחכה לכם".

בימינו, כך נראה, אסור לדבר על הגיהינום. זה נתפס כמו משהו שרק מחזירים בתשובה פרימיטיביים משתמשים בו, ורק פתיים ובורים מאמינים בו. לכל היותר מסבירים אותו בצורה מטאפורית ורוחנית בתור הבושה על החטאים, הריחוק מה' וכדומה. לא אכנס כאן לדיון על המקורות בנושא. אבל בשורה התחתונה, אני לא חושב שהשטן צדק. אילו היתה ידיעה ברורה על עונש נורא ומוחשי, היו דברים שאנשים פשוט לא היו מסוגלים לעשות. להרבה חטאים אפשר למצוא תירוצים, אבל אף אדם שפוי לא יתנהג בבריונות או יבצע פשעים מובהקים כאשר לנגד עיניו עומד מראה הכלובים הבוערים בגיהינום.

לא משנה באיזה גיהינום בדיוק אתם מאמינים, יראת העונש היא עדיין בעלת תפקיד חשוב מאד בריסון היצרים הרעים. וכלשונו של חכם יפני אחד: "אם תעשה דברים רעים, תלך לגיהינום. ברגע ששוכחים את העובדה הפשוטה הזו, העולם נעשה מושחת". לא צריך להתבייש לומר את זה.

(תצוה זכור תשפ"ג)