מערכת שבתוןהרב דניאל שילה
הכתבה המחבקת את הסרת כיסוי הראש, אותה ערכה ליאת שוקרון ב"שבתון" לפרשת ראה, תובעת התייחסות. קורה שגברים ונשים "מתעייפים" ממצווה זו או אחרת. שונה הדבר כשמנסים לתת לכך ביסוס "דתי". באותה שבת אשר לקראתה פורסם המאמר, קראנו בתורה: "אחרי ה' אלוקיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצוותיו תשמורו". תורת ישראל מלמדת שאת האלוקים יש לעבוד לפי הדרכתו ולא לפי תחושתם של כל אחד ואחת. את מי שמפר בעקביות מצוה או הלכה, ונותן לכך ביסוס רעיוני, כינו חז"ל בשם "מומר לדבר אחד".
כל הכתבה רוויה בטענות של "דתי לפי דעתי" למרות שהכותבת מבקשת להתכחש לכך. "ענין אותי איך זה בלי", אומרת אחת מהן, "ההחלטות שלי בחיים כרגע הן כלפי עצמי ולא כלפי ההלכה", היא מוסיפה "ואני מרגישה שזה מאד בריא לי". "הגעתי לאיזו שהיא הבנה עם עצמי שכיסוי ראש זה משהו שאני לא ממש אוהבת אותו". אחרת טוענת טענה גורפת יותר, שכאשר היא חשה שקיום ההלכה עושה לה לא טוב היא מורידה הילוך.
בעוד כחודש נקיים את ראש השנה שהאירוע המרכזי בו הוא תקיעת השופר. מי שאינו מקבל את הדרכת תורה שבעל-פה, מנין לו בכלל שתוקעים בשופר ביום זה? למה לא סקסופון? זה כלי יותר מודרני. וכמה קשה מצוות סוכה למי שגר בקומה רביעית? מנין שלא יעשה סוכה בתוך אחד החדרים?
למה כתב עת המתהדר בראשיתו במאמרי רבנים, מביא באחריתו מאמר של זלזול בהלכה שאותם רבנים עמלים להקנותה ולחזקה? ומדוע כותבת המאמר עושה חיים קלים למרואיינות, ואינה שואלת כיצד אפשר לחנך לקיום תורה כאשר מעמידים את הרצון האישי בראש סולם העדיפויות?
(דברים תשעח)
