הרב אליהו בירנבוים (ראש מכון 'שטראוס עמיאל' להכשרת שליחים, אור תורה סטון)האזכור הראשון על קייב כעיר בכתבים יהודים, מופיע באופן פרדוכסלי במכתב של סוחרים יהודים אשר נמצא בגניזת קהיר. התיעוד מתאר שאחד הסוחרים נקלע לחובות ונלקח לשבי בעיר קייב וחבריו היהודים, כתבו מכתבים בעברית לקהילות העולם לצורך גיוס הסכום הנדרש לפדיון שבויים.
היהודים הראשונים שישבו באוקראינה עשו זאת במאה השביעית בתקופת ממלכת הכוזרים. המסורות ההיסטוריות מספרות שלנסיך ולדימיר הגיעו יהודים מהממלכה הכוזרית וניסו ליהדו, אך הוא בחר להתנצר. בנימין מטודלה מזכיר את קייב כ"עיר גדולה של יהודים".
שואה ייחודית באוקראינה
תחת הכיבוש הנאצי בזמן מלחמת העולם השנייה הושמדו מרבית יהודי אוקראינה.
המאפיין את רציחתם של יהודי אוקראינה (ורוסיה) על ידי הנאצים הוא שהם לא נלקחו למחנות השמדה, אלא הושמדו במקומם, על אדמת "מולדתם" בשטחה של אוקראינה. יהודים נהרגו בהמוניהם בבורות על ידי יחידות של האס אס ומשתפי פעולה אוקראינים.
השיטה הייתה שהצבא נכנס לעיר ולאחר יומיים-שלושה תלה כרזות שעל כל היהודים להתכנס במקום מסוים. היהודים היו מתכנסים ונלקחו 5-10 ק"מ הליכה ברגל, אל מחוץ לעיר לאחד הגאיות הטבעיים, לשם הוצאו ונרצחו ביריות.
לפי ההערכות קיימים בברית המועצות לשעבר בין 2,000 ל-3,000 גאיות הריגה. כמעט ליד כל כפר בו חיו יהודים ניתן למצוא ביער הסמוך גיא הריגה וקבר אחים.
כ-900.000 יהודים נרצחו על אדמת אוקראינה. אחד המקומות הידועים לשמצה אשר הפך להיות הסמל לרצח היהודים הוא "באבי יאר" אשר היה בעבר בפאתי קייב וכיום עומד כפסל בטבורה של עיר.
הטבח העיקרי היה ביום כיפור. מאז, היום הקדוש הפך להיות ליום הזיכרון הרשמי של יהודי קייב. מספרים שכאשר הגיע לעיר הרב בלייך, הרב הראשי לאוקראינה, בשנת 1988, הוא לא הבין מה מתרחש. בית הכנסת אשר היה כמעט ריק במשך השנה התמלא מפה לפה ביום כיפור וכאשר הגיעו בתפילה לקדיש יתום, כל מתפללי בית הכנסת, מנער ועד זקן, קמו על רגליהם ואמרו קדיש. יום כיפור הפך ליארצייט של הקהילה.
יהודים ויהדות לאחר הקומוניזם
באוקראינה יש כיום כ-300,000 יהודים, מתוכם כ-100.000 בעיר קייב. בסך הכל יש כמאה קהילות באוקראינה, חלקן גדולות ורובן קטנות. מלבד עיר הבירה קייב יש קהילות יהודיות ב: ברדיצ'ב, אודסה, למברגר (לבוב), צ'רנוביל (סדיגורא), מז'בוז' ועוד. באומן, מקום הציון של רבי נחמן מברסלב, יש כ-50 יהודים בלבד, מלבד האלפים הפוקדים את הציון מידי שנה.
התחושה של העוסקים כיום בחידוש החיים היהודים בקייב ובאוקראינה בכלל היא שחיים על "זמן שאול" ונמצאים ב"קרב מאסף". "אנו נמצאים ככל הנראה בדור האחרון שניתן להציל בו יהודים", הם אומרים.
במצב הנוכחי באוקראינה, למצוא משפחה של יהודים מארבעת הצדדים זה דבר מיוחד וחריג. גם בבתי ספר של חב"ד שמקבלים יהודים כהלכה בלבד, 90% הם תלמידים שהאמא יהודיה והאבא לא יהודי. נישואי התערובת לא פסחו כמעט על אף משפחה, אבל זה הזמן לנסות להציל את אותם צעירים ואת דור הביניים המבקשים לעלות על העגלה של העם היהודי, לפני שנאחר את המועד.
קייב כיום
בקייב קיימות 3 קהילות פעילות– "פודול", "ברוצקי", ו"גלקסי".
ישנו גם סניף של ישיבת "אש התורה" בו מתקיימים שיעורי תורה ותפילות שבת. בקייב פעילים כיום 3-4 בתי כנסת, ולפני המהפכה בשנת 1917, פעלו בעיר 98 בתי כנסת. אולם יהודי אוקראינה וקייב אינם נוכחים, אינם ממלאים את הקהילות, למרות חידוש הקהילות, למרות התעוררות היהודיות, הדתית והציונית שחלה בעיר. יהודי קייב ממשיכים להיות אנוסים, להסתתר בתוך עצמם, להסתיר את זהותם, לא להעביר את אמונתם וייחוסם לדורות הבאים. מעטים מתוך היהודים הקיימים בעיר שותפים לעשייה יהודית כלשהיא.
בית הכנסת שהפך לתאטרון
בית הכנסת "ברוצקי" נבנה בשנת 1898 על ידי היהודי המפורסם ויצרן סוכר הגדול של אותם הימים לזר ברוצקי. בית הכנסת נבנה בפאר והדר והוא שימש כבית הכנסת הגדול של קייב. בשנת 1929 אחרי שעלו הקומוניסטים לשלטון נסגר בית הכנסת והבניין הוחרם לטובת מועדון הפועלים היהודי.
בניין בית הכנסת נשמר בדרך נס, שכן כאשר הנאצים כבשו את העיר הם לא הרסו את בית הכנסת אלא הפכו אותו לאורוות סוסים. בשנת 1955 הבניין קיבל פנים חדשות כאשר נהפך להיות תיאטרון הבובות של קייב בחסות השלטון הקומוניסטי. בשנת 1992, שנה לאחר שאוקראינה קיבלה עצמאות, הורה הנשיא לאוניד קרבצ'וק להחזיר את כל הבניינים שהוחרמו על ידי הממשלה הקומוניסטית וביניהם את בית הכנסת ברוצקי. יש לציין שעוד לפני שהוחזר הבניין כולו לידי הקהילה התקיים במשך השנים מניין של זקנים יהודים אשר זכרו את הבניין בתפארתו, בחדר קטן ועלוב לצידו של בית הכנסת.
כיום המקום משמש כבית כנסת, כמרכז קהילתי, כחדר אוכל לנזקקים, ויש במקום גם כולל לצעירים, מקווה טהרה ומסעדה כשרה.
בית הכנסת "פודול", נבנה בשנת 1902. לאחרונה הוא עבר שיפוץ אשר חידש את פניו, באווירה המיוחדת אשר אפיינה את בתי הכנסת העתיקים של התקופה הקומוניסטית. אחד הדברים הבולטים בבית הכנסת הוא פסוק המופיע על אחד מקירות בית הכנסת: "מה נורא המקום הזה". המסורת סביב בית הכנסת מספרת שיהודים כתבו את המשפט על קיר בית הכנסת, לא כמשפט המתייחס לתפילה או לקדושת המקום, אלא לסובייטים. מה נורא המקום הזה, כפשוטו!! המדינה הזאת, תחת השלטון הסובייטי, מה נורא המקום הזה.
(שופטים תשעח)
