הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)בפרשתנו חוזרת התורה על האיסור של הדיינים לקחת שוחד: "לא תטה משפט, לא תכיר פנים, ולא תקח שוחד. כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" (דברים טז יט). איסור זה כבר הוזכר בפרשת משפטים (שמות כג ו-ח).
התורה דורשת לקיים דין צדק ואמת, בצורה מוחלטת וללא פשרות, ובונה שתי קומות של משפט צדק: הקומה הראשונה היא החובה לדון דין אמת ולהתרחק בכל דרך מדין שקר. הקומה השנייה קשורה להיגיינה של מערכת המשפט, האיסור לקחת שוחד ולקבל טובת הנאה כלשהי מבעלי הדין (אפילו 'אבק שוחד'): "תנו רבנן: 'ושוחד לא תקח' אינו צריך לומר שוחד ממון, אלא אפילו שוחד דברים נמי אסור! מדלא כתיב בצע לא תקח. היכי דמי שוחד דברים? כי הא דשמואל הוה עבר במברא (גשר – רש"י), אתא ההוא גברא יהיב ליה ידיה (לסומכו– רש"י), אמר ליה מאי עבידתיך? אמר ליה דינא אית לי. אמר ליה פסילנא לך לדינא! (אני פסול לדון אותך, כזהירות יתר משוחד א.ש.)" (כתובות קה ב).
עד היכן מגיע האיסור לקבל טובת הנאה מבעלי הדין? אפילו אם השוחד ניתן לדיין על מנת שידון דין אמת: "שמא יאמר: הריני נוטל שוחד ואיני מטה את הדין, ת"ל: 'כי השוחד יעוור עיני חכמים'. והרי דברים קל וחומר: ומה הנוטל על מנת שלא להטות אמרה תורה 'כי השוחד יעוור' קל וחומר הנוטל על מנת להטות" (מדרש תנאים לדברים טז יט). בדין זה עמדה התורה על עומק דעתו של האדם וחולשותיה. השוחד הוא בעל השפעה עצומה באופן מודע ובאופן לא מודע: "כי השוחד יעוור עיני חכמים- כלומר יעוור עיני חכמתו וצדקתו ויטה משפט בבלי דעת, כי מטבע נפש האדם להנטות לזכות אוהבו ששחדו, והוא נטייה צפונה בלב לא יבינה בעל הנפש, אבל יוצר הנפשות ב"ה מבין סוד הנפש ויסודה, ויודע כי השוחד מקלקל עין הלב" (הכתב והקבלה דברים שם).
השוחד וטובת ההנאה קונים שליטה על שיקול הדעת האובייקטיבי ושיפוט המציאות ואין דרך לנטרל את השפעתם: "אמר רבא: מאי טעמא דשוחדא? (למה אסור ליטלו לזכות את הזכאי– רש"י) כיון דקביל ליה שוחדא מיניה איקרבא ליה דעתיה לגביה והוי כגופיה, ואין אדם רואה חובה לעצמו (אין דעתו מתקרב לצד החובה לחייב את עצמו ואפילו מתכוון לדין אמת– רש"י), מאי שוחד? 'שהוא-חד' (הנותן והמקבל נעשים לב אחד– רש"י)", (כתובות קה ב).
התופעה הפסיכולוגית של השוחד והשפעתו על שיקול הדעת קיימים גם מחוץ לבין הדין ועולם המשפט. גם בתוך נפשו של האדם מתרחש תהליך דומה. כאשר האדם נדרש לבחור את דרכו ולהחליט בין אפשרויות שונות. בין אם בבחירות הגדולות של החיים, ביעוד ובמטרה שמכוונת את מכלול החיים של האדם ליעדם, ובין אם בבחירות היום יומיות הנגזרות מהם. פעמים רבות האדם מתקשה לבחור לגופו של ענין ומתוך שיקולים טהורים. בתוך מסכת האפשרויות והשיקולים עלולים להכריע שיקולים זרים ולא ענייניים של טובת ההנאה שעשויה לצמוח מאפשרות כזו או אחרת. פעמים רבות טובת ההנאה משחדת ומטה את שיקול הדעת ומשבשת את היכולת לשקול בכובד ראש כל אפשרות לגופו של ענין ולהגיע להחלטה הנכונה. פעמים רבות ההשפעה נעשית בצורה לא מודעת. הדבר קיים גם בהחלטות ובבחירות שהאדם עושה כלפי זולתו ויש לו בהן נגיעות אישיות.
בעלי המוסר מבית מדרשו של רבי ישראל סלנטר הדגישו את הצורך של האדם להתמודד עם ה'נגיעות' האישיות שמשבשות את שיקול הדעת. במיוחד אמורים הדברים כאשר האדם נמצא בצמתי בחירה אז עליו לבחון בצורה כמה שיותר נקייה ואובייקטיבית מהם הדברים שעלולים לשחד את דעתו, ולנסות לנטרל אותם. "ועל זה צריך האדם להתעמל בתיקון המידות עד שיגיע למדרגה כזאת וכו'. ואז יתרחק מה'נגיעות' וה'פניות העצמיות' הנובעות מהמידות הרעות" (מהמאור שבתורה, לרב יעקב לעסין משגיח בישיבה יוניברסיטי עמ' שצד-תקז).
(שופטים תשעח)
