יעוד ושוויון

בפרשתנו מצוה התורה על בחירת הכהנים מתוך בני ישראל: "ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי. אהרון נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני אהרן" (שמות כח א). הדגש של התורה הוא על בחירת הכהנים מתוך כל בני ישראל. הבחירה האלוקית יוצרת מעגלי בחירה מבחוץ פנימה, בחירת עם ישראל מתוך העמים – "אתה בחרתנו מכל העמים", בחירת הלויים מתוך עם ישראל, בחירת והכהנים מתוך הלויים, ובחירת הכהן הגדול מתוך הכהנים.
כמו כן מצווה התורה לעשות את בגדי השרד לכהנים: "ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת" (שמות כח ב). הבגדים אינם בגדי-עבודת המקדש (אור החיים כאן), אלא בגדים המבטאים ומשקפים את מעלת הכהנים, ייחודם ובחירתם: "לכבוד ולתפארת שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים וכו', כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן, כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה, וכו'. ועל דרך האמת, לכבוד ולתפארת, יאמר שיעשו בגדי קדש לאהרן לשרת בהם לכבוד השם השוכן בתוכם ולתפארת עוזם" (רמב"ן שמות כח ב).
חכמים קישרו בין בחירת הכוהנים מתוך כל שאר בני ישראל לבין מעגלי בחירה נוספים. מעגלי הבחירה במקום במקביל למעגלי הבחירה באדם: "'מתוך בני ישראל' – מכל הארצות בחר הקב"ה בארץ ישראל. ומארץ ישראל בחר בבית המקדש, ומבית המקדש לא בחר אלא בבית קדשי הקדשים. כך בחר הקב"ה בישראל ומישראל לא בחר אלא שבט לוי ומשבט לוי בחר אהרון" (שמו"ר לז ד). הבחירה נובעת מהיחודיות וממדרגת הקדושה שיש בדבר הנבחר! עקרון זה מצינו גם במעגלי קדושת המקום: "עשר קדושות הן, ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. וכו', לפנים מן החומה מקודש מהם, וכו', הר הבית מקודש ממנו, עזרת הכהנים מקודשת ממנה, וכו', קודש הקדשים מקודש מהם, וכו'" (משנה כלים א ו-ט). בדומה לכך קיימת בחירה בקדושת הזמנים, בבחירת השבת והמועדים מימות החול: "ובחר ביום שבת קדשו לקדשו מכל הימים" (קידוש עדות ספרד).
העיקרון של 'מעגלי הבחירה' נובע מהתפיסה הייעודית, הקיימת במציאות ככלל, ובכל מרכיביה בפרט. בכל תחום בעולם יש יעוד הניצב במרכזו וסביבו במעגלי משנה מרכיבים התומכים בו. עקרון זה משתקף במציאות ע"י סימון המרכיב המרכזי שמשקף את היעוד, והמרכיבים הנוספים הנובעים ממנו או תומכים אותו שנמצאים במעגל השני, ומסביב למעגל השני, במעגל השלישי, יש מרכיבים התומכים או נובעים מהמעגל השני, וכן הלאה. את יחסי הגומלין בין המרכיב המרכזי למרכיבים שבשאר המעגלים יש המגדירים כ'עיקרי ומשני' או כ'חשוב ושולי'. התייחסות שטחית לתפיסה הייעודית נוטה לראות בה ניגוד לתפיסה השוויונית. שכן האחרונה מבקשת לראות את כלל המרכיבים במציאות באופן שווה. אולם גם היא אינה יכולה להתעלם מההיררכיה הקיימת במציאות, ומהעדר שוויון וזהות בין המרכיבים הקיימים בעולם. אין ארגון שאין בו ראש ומוביל וסביבו שאר העובדים במעגלים שונים. ההתנגדות של התפיסה השוויונית נובעת בדרך כלל ממשקעים היסטוריים מוצדקים, וכריאקציה לניצול המעמד של המרכזיות והבּחִירוּת לנטילת זכויות יתר, ואפליה של המעמד של בני המעגל השני והשלישי ושלילת זכויותיהם היסודיות. נדמה שהשיא היה בפיתוח תורת הגזע ההזויה שהחלה במאה ה-19 באירופה ובארה"ב, שלפיה יש 'גזע עליון' וגזעים נחותים. תפיסה שהגיעה לשיא שפלותה בנאציזם.
מעגלי הבחירה קיימים גם בחיי האדם ובחירותיו. הדרך הנכונה היא שמבין כל הדברים, עליו להגדיר סדרי עדיפויות; מה 'עיקרי' ומה 'משני', מה נמצא ב'מעגל הראשון' ומה בשאר. עליו לבחור את מוקד חייו שיביא לידי ביטוי את יעודו. במוקד זה הוא ישקיע את עיקר זמנו, מרצו ומשאביו, ובשאר ישקיע בהתאם לאופן שהם משרתים את היעוד העיקרי. ללא מיקוד ודירוג החשיבות האדם מפזר את מאמציו ולא יגיע למיצוי יעוד חייו. התייחסות לכל הדברים בצורה שווה הינה מעוותת ועלולה לגרום להחמצת היעוד של החיים.
(תצווה תשעח)