הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)מחשבת היהדות ראתה בהקמת מערכת השפיטה והאכיפה מטאפורה, שכשם שבכל עיר ישנם פתחים ושערים ושופטים שנצטוו לשבת שם, כך גם בנפשו של האדם. בספר "תורי זהב" של ר' בנימין מזלאזיץ הוא מסביר את המילה "בשעריך" כיכולת ההבנה של האדם ולאור זה הוא משרטט את תהליך קבלת ההחלטות של כל אחד. האדם משער בנפשו שדרך מסוימת היא נכונה, אבל בכל דילמה יש שני צדדים ורק אחרי ששני הצדדים מבוארים ובהירים בפניו, עליו למצוא את הדרך שתשלב ביניהם והיא כנראה הדרך הנכונה. יש לך את "שעריך", ההשערה הראשונה שעולה לך בראש. אבל אל תרוץ לבצע אותה אלא חכה שיגיעו גם השופטים וגם השוטרים, שתי המחשבות הבאות, שהראשונה תהיה מנוגדת לתגובה המיידית שלך והשנייה תהיה הממצעת ביניהן. ב"מי השלוח", הוא עומד על הצורך של האדם להקפיד בכל מעשיו שיהיו מכוונים לתכלית הרצויה. הדרך לכך היא הצבת שופטים בכל השערים. כל הכניסות שקיימות באדם, כל הדרכים המובילות טובה אל פנימיותו, אמורות להיות שמורות היטב על ידי ההלכה, השופטת ומורה מה נכון ומה לא נכון. ומה קורה אם ההלכה לא נשמרת? לכך נועדו השוטרים, והם דברי האגדה, החודרת אל תוככי ליבו של האדם ופועלת עליו מבפנים.
קולוסטומיה הינו פתח המובנה בתהליך כירורגי המשמש מוצא ליציאות של המעי הגס דרך דופן הבטן. המטרה היא לאפשר לצואה לעקוף קטע חולה או פגום במעי הגס. הפתח החדש שנוצר נקרא סטומה – מילה שמקורה בשפה היוונית ופירושה "פתח" (פיום). הקולוסטומיה עצמה אינה מחלה. זהו שינוי באופן פינוי היציאות מהגוף.
ברכת אשר יצר היא ברכה הנאמרת אחרי כל עשיית צרכים. ברכה זו משולבת גם בברכות השחר שאדם אומר בקומו. ההלכה קובעת כי קיים איסור לברך או לעסוק בדברי קדושה בנכוחות שתן או צואה, מקור האסור בפסוק "כ ד' א-לקיך מתהלך בקרב מחנך…והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך" (דברים כ"ג, ט"ו). בעקבות כך נפסק בגמרא הלכה למעשה, "צואה עוברת…רבא אמר, אסור לקרות קריאת שמע.. 'והיה מחניך קדוש', אמר רחמנא וליכא…" (ברכות דך כ"ד ע"ב-כ"ה ע"א). הלכות מרובות בעניין צואה, שתן ודין מקום המטונף נלמדו מפסוק זה. הביזיון של צואה תלוי בין היתר בריח רע ולכן "צריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח" (שו"ע או"ח סי' ע"ט סעי' א'), או לכסות את הצואה כמצוות התורה "ויד תהיה לך…וכסית את צאתך". בנידון דידן כשהשתן או הצואה מכוסה בתוך השקית והריח אינו יוצא, מותר לחולה לעסוק בכל דבר שבקדושה (יומא דף כ"ט ע"ב ל' ע"א "צואה…שלא במקומה לא נפיש זוהמא", ובשו"ע או"ח סי' פ"ג, ובשו"ת ציץ אליעזר ח"ח, סי' א' בסוף). לימוד תורה במקומות מטונפים נאסר בגמרא מדין "בזיון מצוות" (ברכות דף כ"ד ע"ב), האיסור של בזיון נאמר דווקא, כשניתן לעקוף את המקום המטונף או להפסיק בלימודו, אך כשמסיבה בריאותית החולה נזקק לקטטר או ליציאת מעיים מלאכותית בלי פתרון חילופי, לא שייך לאסור מדין בזיון, הרי בדלית ברירה הוא עושה כך. בקטטר או באיליוסטומיה/קולוסטומיה השתן או הצואה יוצאים כל הזמן בלי שליטתו של החולה, ואין לקבוע זמן פיזיולוגי של סוף עשיית הצרכים כמו אצל אדם בריא. לאור הנ"ל מקוימת מצוות "והיה מחניך קדוש" במקרה זה, ולכן אין לפסול את תפילתו כתועבה זאת על פי הגמרא "הנצרך לנקביו – אל יתפלל, ואם התפלל – תפילתו תועבה. אמר רב זביד ואיתימא רב יהודה: לא שנו אלא שאינו יכול לשהות בעצמו, אבל אם יכול לשהות בעצמו – תפילתו תפילה" (ברכות דף כ"ג ע"א). הלכה למעשה כתבו הפוסקים שחולה זה יכול לברך ברכת "אשר יצר" למשל לאחר החלפת השקית המלאה או לאחר שחש עשיית צרכיו לתוך השקית (שו"ת ציץ אליעזר חלק ח' סימן א' ועוד פוסקים).
(שופטים תשעח)
