הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)לכאורה היה כל כך טבעי שעולם התורה יהיה חלק ואף יוביל בתחומים מסוימים את זכויות האדם. אנו מקור הבשורה כי האדם נברא בצלם א-לוהים; אנו הבאנו לעולם את אחד מיסודות זכויות האדם – השבת – המיועדת (לאור פרשת ואתחנן) גם כדי להעניק לעבדנו את המנוחה הראויה לכל אדם; בספר בראשית מודגש כי בניגוד למקובל – האבות אף פעם לא העניקו מתנות אדם לבני אדם אחרים; התורה עצמה מצווה "משפט אחד יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ" ועוד ועוד. כמי שהוביל את יסודות זכויות האדם ביסוד אמונתו טבעי היה כאמור לראות את עולם היהדות מוביל את ארגוני זכויות האדם, ואילו מה שאנו רואים כיום הוא ההפך המוחלט.
ניתן במעמד קצר זה לציין שלוש סיבות עיקריות לכך. ראשית, ארגוני זכויות האדם מתעטרים בכתר לא להם. אט אט מתגלה כי מדובר בארגונים פוליטיים, בעלי אג'נדה פוליטית, אשר לובשים את מסכת זכויות האדם, אך למעשה מפעילים כוח בצורה יותר מתוחכמת. מועצת זכויות האדם של האו"ם לדוגמה היא מהמחללים הגדולים ביותר של רעיון זכויות האדם והדאגה לצדק ומשפט, והיא אך דוגמה אחת למערכות רבות בעולם המלמדות כי מסגרת ארגונית המכנה עצמה בשם "ארגון זכויות אדם" עלולה להיחשף כמקור הרשע והרוע בעולם.
שנית, אנו מגלים בהמשך לנקודה הקודמת כי אין הם נאבקים למען זכויות האדם שלו. דוגמה לדבר: ארגוני זכויות האדם המסכימים למצב המחפיר בהר הבית כלפי יהודים, איבדו את האמון בהם כשהם מדברים על חופש הדת והאמונה; ארגוני זכויות אדם המקבלים כמצב נתון ירי של אלפי פצצות מרגמה וטילים מאולתרים כדי לפגוע בלוא אבחנה בישובים אזרחיים, איבדו את האמון בהם כשהם מדברים על שמירת חיים ומניעת עינוי; ארגוני זכויות אדם הנאבקים לטובת פשיעה בתחומי הבניה והתכנון, והשתלטות גורמים עוינים על קרקע מדינת ישראל שלא כחוק, ובד בבד תובעים את ההקפאה ושתקו בהתנתקות – איבדו את האמון בהם כמי שנאבקים למען היסוד הגדול של זכות האדם.
שלישית, וזה טיעון היסוד שאינו מותנה בזיוף וברמאות שיש בארגוני זכויות אדם אחרים: עולם היהדות אינו מקבל את זכויות האדם כערך-העל היחיד הקיים בעולמנו. ראשית, אנחנו לא מדברים בשפת הזכויות בלבד, אלא גם בשפת החובות. זו בשורתה של תורה ישראל שהיא מביטה אל האדם ודמותו לא רק דרך רשימת הזכויות, אלא גם דרך תביעות החובות, ובשל כך עמדתה הרבה יותר עשירה, מורכבת ועמוקה. שנית, בכלל אין מושג בעולמה של תורה "ערך-על" (מלבד איסור עבודה זרה), וכל דבר צריך להימדד ולהיבחן לאור העניינים האחרים העומדים מולו. פעמים שזכויות פרט נידחות מפני זהות לאום, אם כי כאמור יש להיזהר בכך מאוד, ולהמשיך את מסורת ישראל בדבר היחס לאדם וכבוד הבריות; פעמים שזכויות אדם נתקלות בחובות המוטלות עליו, וחובה להכריע בכל מקרה לגופו. בשל כך אין אנו מהווים חלק מארגוני זכויות האדם.
ברם, הדבר אינו פוטר אותנו מלדון ולעצב את יסודות זכויות האדם בדרכנו המיוחדת. "צלם אלוקים" שבאדם ומשקלו הנכבד, סוגיות "כבוד הבריות", מצוות שונות שצוינו לעיל וכדו' – כל אלה הם בסיס למבט אחר, יהודי ותורני, על עקרונות זכויות האדם וחובותיו. עקרונות אלה עשויים להציב בפני העולם בשורה אלטרנטיבית, בה יש רגישות עילאית לזכויות האדם ולמניעת פגיעה בהם וצמצומם, בד בבד עם היסודות האחרים השותפים בקביעת עקרונות ההתנהגות. בשעה שתהיה לנו משנת זכויות ראויה נוכל להיות קרובים יותר לרצון ריבונו של עולם ולדבר בתורתו, ולהביא לקידוש השם גדול המבוסס גם על דרכה המיוחדת של תורת ישראל.
(בלק תשע)
