הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)עונת הכנסים לפנינו, והדבר מחמם לב ומעורר השתאות. אנו שותפים ביצירת דגם נוסף של תרבות אמיתית – תרבות למידה, העמקה והעשרה. מדובר בכנסים של אלפי אנשים שמתקיימים כבר כמה שנים: כנס בניין שלם, ימי העיון בתנ"ך של מכללת הרצוג, כנס צהר, ועוד עשרות רבות של כנסים בנושאים שונים ומגוונים. זהו שבח גדול לחברה שאלו חלק מדפוסי התרבות שלה, ויש בדברים כדי להעצים עוד נחל נובע של עולמות רוחניים. כנסים אלה יוצרים גם חלומות שאולי נזכה יום אחד להתגשמותם.
שלושה חלומות ראשונים שאפשר שיצמחו מכנסים אלה. ראשון בהם הוא יכולת הפריצה לציבור הרחב במדינת ישראל. למעשה, רוב מוחלט (אם לא כל) הכנסים מיועדים לציבור הציוני דתי בלבד. עוד לא זכינו לפריצה לציבור החילוני מחד גיסא, ועוד לא זכינו להוות אבן שואבת לציבור החרדי מאידך גיסא. אין אנו מבקשים להיות כחסידה העושה חסד עם עצמה בלבד, וכשאנו מלמדים תורת חסד ראויה היא להיות בכל העולמות כולם. הדבר מזכיר את "פרסומא ניסא" בחנוכה הנעשה ביישובים בהם אנחנו גרים, ואנחנו מפרסמים היטב האחד לשני את הנס… . התורה היא מורשה לקהילת יעקב כולה, ואיך ניתן לשמוח במקום בו היא נסגרת בתוך ציבור חד-ממדי ? כדי לפרוץ לציבורים אחרים יש צורך לעשות שינוי, וליצור כנסים יותר דיאלוגיים ויותר רחבי אופק, עם מרכיבים נוספים המסוגלים להביא ציבורים נוספים. במשך השנה אנו מוצאים אירועים מעין אלה (ליל שבועות של צהר; "פסטיבל" ליהדות בכפר בלום), וניתן לנתח דרכם מה ניתן לעשות כדי להרחיב את המעגלים. ויום אחד גם נזכה להיות בעולם של תורה הלומד ומלמד ביחד עם העולם החרדי.
תנאי הכרחי להרחבת המעגלים מביא אותנו לחלום השני. הכנסים למיניהם הופכים להיות חד ממדיים בצורה בולטת וחריפה. דברי חכמים, על החשיבות העליונה של "בעלי אסופות", ויסוד המחלוקת בישראל מבין "אלו ואלו דברי א-לוהים חיים" אינם באים עוד לידי ביטוי בכנסים כולם. רובם המוחלט מבוסס על בית מדרש מסוים, וכל בית מדרש מבקש להשמיע את קולו, אך לא להיות שותף בשמיעת קולם של אחרים. לא זו בלבד, אלא שמתייסדים מלכתחילה כנסים לעומתיים. כך בוודאי שלא ניתן לפרוץ למעגלים אחרים, שכן במקום בו אין נכונות לשמוע אחרים לא מתרחשת הוויה אמיתית של תורה הנלמדת על ידי כולם. חלום גדול הוא שכל כנס יארח גם משניות אחרות השונות מבית המדרש שהוא שייך אליו, וכך נתעלה בשלושה כיוונים: בעושר הרוחני הנוצר דווקא ממלחמת האמונות והדעות; בשיעור גדול לציבור על הדרכים הראויות לקיים מחלוקת שאינה פילוג; כאמור, באפשרות לפרוץ לציבורים אחרים שימצאו את עצמם בעולם הרחב והעשיר.
החלום השלישי מופנה אל הציבוריות הישראלית. אמצעי התקשורת, המסוגלים להביא את בשורת הכנסים השונים לעם ישראל – מתעלמים מהן כמעט לחלוטין. אירועים ביזאריים בהרבה, של כמה עשרות איש, זוכים לכיסוי רחב, וממילא גם משפיעים שלא לפי משקלם האמיתי. ואילו כנסים שבהם שותפים אלפי אנשים אינם זוכים לכך. הדבר פוגע בראש ובראשונה באמת, שכן היא זו שצריכה להיות נר לרגלי תקשורת בכלל. אולם הדבר פוגע באופי התרבותי העשוי לצמוח במדינת ישראל, ובתרומה העצומה לרעיון של "חברה לומדת". את קולם של כנסים אלה צריך להשמיע ברמה, ולבקש את הדרך להדהד את עצם קיומם, ועל ידי כך להיות שותפים בעיצוב של ממד נוסף בתרבות ישראלית אמיתית.
(בלק תשסג)
