וידוי על דברים טובים

על האדם לשלב בחשבון הנפש גם את מעשיו הטובים ואת הישגיו הרוחניים

במהלך שבע שנים נדרש אדם להצהיר שנהג כדין ביחס למעשרותיו מהיבול שהיה לו בשדותיו ובמטעיו. אמנם, בלשון התורה מדובר באמירה הצהרתית – "וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי  ה' אֱלֹקֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת … לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי", אבל בלשון חז"ל הוגדרה משימה זו כוידוי. כך שנינו מעשר שני (ה,י): "במנחה ביום טוב האחרון (= של פסח) היו מתוודין כיצד היה הוידוי? בערתי הקודש מן הבית". אדם עומד ומצהיר על כך שהפריש מעשרות בדיוק כפי שציוותה עליו התורה. מדוע, אם כן, חז"ל כינו הצהרה זו בשם "וידוי" שפירושו הפוך, שאדם דווקא מתחרט על מעשיו הרעים?

תשובה לכך ניתן למצוא בדבריו של הרב קוק זצ"ל (עין אי"ה ברכות ב, מעשר שני, אות טו): "על כן נתנה לנו התורה דרך להערה, שצריך האדם שישמח גם כן לפעמים גם בביטוי שפתיים על מעשה הטוב אשר עשה. וכפי המידה הראויה לחזק לבבו בעבודה ולשמוח נפשו בפועלי יושר כתורה וכמצווה, ראוי שימצא בנפשו קורת רוח ויימלא שמחה ושלווה, ולא יהיה תמיד בעיניו כרשע וכמקצר גם במקום שיצא באמת ידי חובתו".

לדעת הרב, טמונה סכנה בכך שאדם מתמקד במעשיו הרעים. הוא עלול לפתח דימוי עצמי נמוך בשל ביקורת עצמית מופרזת, שעלולה חלילה לגרום לשיתוק. לכן התורה מבקשת מאיתנו להתמקד גם בדברים טובים שעשינו. חכמים בחרו להגדיר הצהרה זו בשם וידוי על מנת שנדע שאל לנו להתמקד בווידוי רק במעשינו הרעים אלא גם במעשים הטובים שאנו עושים בשגרה.

אדם זקוק לשני וידויים. האחד הוא עריכת חשבון נפש, שבמהלכו הוא מזכיר את חטאיו ומתבייש בהם ואילו, הווידוי השני מתמקד במעשיו הטובים ובהשתדלותו לעשות את מצוות הקב"ה.

החל מ'מוצאי מנוחה' יצטרפו בני עדות אשכנז לאמירת סליחות ובתוכן הווידוי. מדי יום נזכיר את פשעינו וחטאינו וככל שנתקרב ליום הכיפורים עלולים אנו להרגיש תסכול, שכן אנו מלאי עוונות ללא זכויות ומעשים טובים. פרשת וידוי מעשרות מלמדת אותנו, שעל האדם לשלב בחשבון הנפש גם את מעשיו הטובים ואת הישגיו הרוחניים. השילוב שבין שני חלקיו של הווידוי יוביל את האדם בצורה בריאה יותר לתיקון נפשו, ובלשונו של הרב קוק שם: "על כן כשם שיש תועלת גדולה לתיקון הנפש בוידוי העוונות, כן יש גם כן תועלת לפרקים קבועים, שאמנם רחוקים הם ואינם תדירים כל כך כווידוי של חטאים… גם כן בווידוי המצוות, למען ישמח בהם בלבבו ויחזק ארחות חייו בדרך ה'".

(כי תבוא תשפ"ב)