הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)בסוף פרשתנו מזכירה התורה אירוע חריג בחומרתו: "ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי. ויקוב בן האשה הישראלית את השם ויקלל ויביאו אתו אל משה ושם אמו שלמית בת דברי למטה דן" (ויקרא כד י-יא). בפשט הכתובים התורה אינה מפרטת את הרקע לאירוע ומה היו הנסיבות של המקלל. חז"ל ביקשו לשפוך אור על שרשרת האירועים שהביאו לקללה: "בא ליטע אהלו בתוך מחנה דן אמרו לו: מה טיבך לכאן? אמר להם: מבני דן אני! אמרו לו (במדבר ב): 'איש על דגלו באותות לבית אבותם' כתיב, (ולא 'לבית אמותם'! הנחלה ניתנת על פי שבט האב ואתה בן לאם משבט דן ולא לאב) נכנס לבית דינו של משה ויצא מחוייב, עמד וגדף" (רש"י שם). "כשאמרו לו 'באותות לבית אבותם כתיב', אמר להן: מי היה אבי? אמרו לו: מצרי היה! אמר להו איזה מצרי? אמרו לו: אותו מצרי שהרגו משה בשם המפורש! מיד עמד וגידף" (שפתי חכמים על רש"י שם). הנסיבות החריגות של הורתו ע"י אביו המצרי, והריגתו ע"י משה רבנו מובאות בחז"ל: "ר' לוי אמר ממזר ברור היה כיצד נוגשים היו משל מצרים והשוטרים משל ישראל הנוגש היה ממונה על יו"ד שוטרים והשוטר היה ממונה על יו"ד מישראל נמצא הנוגש ממונה על מאה ועשרים מישראל. חד זמן קדמו נוגש לשוטר אמר ליה זיל כנוש עשריותיך כמו שהלך השוטר לדרכו נכנס הנוגש לביתו של שוטר וקלקל עם שלומית אשתו של שוטר. חזר בעלה מוצאו יוצא מביתו כיון שהרגיש בו הוה מחי ליה כל יומא ואמר ליה ליענות טבאות ליענות טבאות. נצנצה רוח הקדש במשה תלה עיניו למרום אמר לא די לרשע זה שענה את אשתו אלא חוזר ומכה לבעלה מיד ויך את המצרי ויטמנהו בחול" (תנחומא אמור פרק כד). אולם חז"ל אינם מתייחסים לארוע כאונס אלא כסוג של זנות: "ושם אמו שלומית בת דברי – שבחן של ישראל שפרסמה הכתוב לזו לומר שהיא לבדה היתה זונה. שלומית – דהות פטפטה 'שלום עלך! שלום עלך! שלם עליכון! מפטפטת בדברים שואלת בשלום הכל. בת דברי – דברנית היתה מדברת עם כל אדם לפיכך קלקלה" (רש"י שם).
שרשרת של אירועים הביאו את המקלל להתדרדר לחטאו החמור. מניעתו מנחלה בשבט אימו – שבט דן, הפסדו בדין בפני משה רבנו, חשיפת הנסיבות המפוקפקות של הורתו, והריגת אביו ע"י משה רבנו. אין זאת אומרת שאירועים מסוג זה מחייבים אדם להגיע לדרדור שכזה, אולם כאשר התסכול משתלט על נפש האדם, הוא עלול להביא אותו לאבדן שליטה ולאבדן בקרה על תגובותיו. התסכול מייצר בנפש אנרגיות שליליות שמעוררות את האדם לפעול באופן תוקפני כלפי מי שגרם לו את תסכולו.
במסגרת מידות היחיד והיחד עסקנו בין היתר בהשפעות שיש לגורם היצרי על האישיות של האדם ועל התנהגותו. הכח היצרי הוא נטיה פנימית בתוך הנפש של האדם שרוחשת כל העת ומבקשת להשפיע על ההתנהלות. העיסוק בפרשת המקלל ובמה שגורם התסכול לאדם נוגע בתחום נוסף בנפש שמחולל סערות פנימיות בנפש כתוצאה מאירועים וחוויות חיצוניות, שהאדם חווה בסביבתו. אירועים שמשפיעים על תהליכים פנימיים בנפש, ועל ההתנהגות. בתחום זה נכללות תופעות נפשיות נוספות הנגרמות כתוצאה מאירועים חיצוניים כגון: כעס, תסכול, דאגה, אכזבה, אשמה וכו'. המשותף ביניהם הוא שהם עלולים להגיע לעוצמה שיוצרת סערה פנימית שמשבשת את שיקול הדעת ומחוללת התנהגויות ותגובות לא שקולות שעלולות לפעול באופן מנוגד לאינטרס של האדם.
ההתפתחות המדעית מאפשרת לנו כיום להכיר גם את ההשפעות הפיזיולוגיות השליליות של תופעות אלה על המוח ועל הפרשת הורמונים שליליים מסוגים שונים לתוך הדם.
הדרישה של התורה היא שנדע לפתח אינטליגנציה רגשית ולהתמודד עם התופעות הללו. שנדע לשמור על שיקול הדעת גם כאשר מתחוללים גורמים חיצוניים שעלולים לפתח בנו רגשות מסוג זה, להיות שולטים ולא נשלטים.
תורת בנין המידות אמורה לתת לאדם כלים לשליטה עצמית כדי להתמודד עם התופעות הללו למען לא ישפיעו על ההתנהגות באופן שתכשיל את האדם.
היכרות עם גורמי התופעות הללו בנפש ותהליך הדרדור שהן יוצרות יכולים לסייע בהתמודדות אתן; לייצר כוחות ריסון ושיקול הדעת בשלבים הראשונים של השפעות התופעות הללו כדי לעצור את כדור השלג המתגלגל בשלבי ההתהוות הראשוניים, בטרם יתעצם בנפש למידה בלתי נשלטת.
(אמור תשעז)
