למה אסור לקחת ריבית?

התפיסה הקלאסית היתה שהעקרון היסודי שמנחה את דיני החוזים הוא עקרון "חופש החוזים". משמעו של עקרון זה הוא שיש לתת גושפנקא להסכמה שבין הצדדים. שיש לתת לצדדים אוטונומיה כמה שיותר רחבה בכריתת חוזים. בהתאם, המחוקק השתדל שלא להתערב בהסכמות שבין הצדדים אלא בהינתן מקרים קיצוניים ובולטים חוזה בלתי חוקי וכיו"ב. התפיסה הזו עומעמה מעט משהתברר שלעיתים לאחד הצדדים כח רב יותר במיקוח, וכי אין הדדיות בין הצדדים בכריתת החוזה.

בפרשת השבוע מוטלת מגבלה על עסקאות- אסור לעסקה שתהיה כרוכה באיסור ריבית. "וכי ימוך אחיך ומטה ידו… אל תקח מאתו נשך ותרבית… את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך". מגבלה זו מתגברת על ההסכמה שבין שני הצדדים. לעיתים, למי שזקוק להלוואה כדאי ומשתלם להחזיר אותה בריבית. ובוודאי שלנותן ההלוואה אין עניין כלכלי בעיסקה שאין בה כל תמורה. זאת ועוד, בתורה מיוחס איסור ריבית בהלוואה מעשיר לעני. אולם, הלוואות לא ניתנות רק בין עשיר לעני, מדובר בהזרמת דם לעורקיו של השוק ולעיתים בהענקת אורך נשימה למי שעיסוקו נגוע בשיגרה של עיתות גאות ושפל עסקיות.

גם חז"ל הכירו בערך של מתן תמריצים שונים להלוואות כדי לדרבן את מי שיש לו אפשרות, לתת הלוואות לרעהו. לפיכך, קבעו שההרכב שידון בסכסוך שנגרם עקב מתן הלוואה לא ידון דווקא בפני שלושה מומחים (סנהדרין, ב, ב), ויתרו על דרישה וחקירה בעניינם (סנהדרין לב, א) ובכלליות קבעו את העיקרון ש"לא תנעול דלת בפני לווים". כל חסם על התזרים החיוני הזה הוסר גם כשמדובר בדין תורה לכאורה. אך, איסור ריבית שהוא בוודאי המעכב הגדול ביותר בפני מתן הלוואות, נותר על כנו. הקושי הזה לא נעלם מעיני חז"ל, והם יוצאים נגד הטענות העלולות לבצבץ כנגד איסור ריבית:

"רבי שמעון בן אלעזר אומר יותר ממה שכופרין בעיקר כופרין שעושין התורה פלסטרן ואת משה טיפש ואומרין אילו היה יודע משה שכך היינו מרויחין לא היה כותבו" (ירושלמי בבא מציעא, ה, ה).

המדרש בירושלמי מכיר את התלונות המתייחסות לאיסור ריבית. הרווח העצום שיכול לצמוח לשני הצדדים והפוטנציאל העסקי המדהים שנאבד אם מונעים את האפשרות לריבית. וכך מבאר המדרש: הטוענים נגד איסור ריבית ונגד ההיגיון שבאיסור, למעשה מגמדים את משה רבינו, כביכול משה רבינו לא הבין את התועלת העצומה שעשויה לצמוח מן האפשרות לשוק ריבית חופשי. "עושין את התורה פלסטרן, ואת משה טיפש". וכך למעשה קובע המדרש שהריבית נאסרה למרות הפוטנציאל העסקי הגלום בה ולמרות שתיתכן הסכמה חופשית לנתינת ולקיחת ריבית, זאת מפני שיש כאן עקרון חשוב יותר של נתינה הדדית ושל סולידריות עמוקה. גם אם בפועל, רוב ההלוואות כיום פועלות על פי היתר עיסקה ויש בהן ריבית, חשוב לזכור את זעקת חז"ל הזו ואת הערך החשוב שהציגו באמצעותה.

(בהר בחוקותי תשפ"א)