והוא רוכב על אסונו

בפרשה זו שלשה 'גיבורים': בלק, בלעם והאתון. מניעיו ומעשיו של בלק צבועים ב'צבע' ברור לחלוטין. כמלך הוא עושה כל אשר לאל ידו להציל את עמו, גם בדרכים לא קונווציונאליות…"לְכָה־נָּ֨א אָֽרָה־לִּ֜י אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה". הוא עובר סדנת חינוך מחדש ביחסו אל ה' ואל עמו עד אשר הוא מרים ידיו בייאוש. ספרותית, זו דמות מתפתחת עם כוון ושיא ברורים.
בלעם היא דמות מורכבת. מצד ההתנהלות החיצונית, הגלויה והמדוברת, הוא דמות חיובית. לאורך כל המשא ומתן עם עבדי בלק ועם בלק עצמו הוא חוזר כמו במנטרה: "לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּי֙ ה' אֱ-לֹהָ֔י לַעֲשׂ֥וֹת קְטַנָּ֖ה א֥וֹ גְדוֹלָֽה.."
על אף הכאילו משא ומתן תגרני עם ה', מה שמביא את הפרשנים להבחין בין 'ללכת עם' לבין 'ללכת את', בסופו של דבר הוא מצטייר כדמות חיובית שדאגה להעשיר את נוסח תפילתנו בתפלה נשגבה עד מאוד – "מה טובו אוהליך יעקב". אימתי התרחשה נקודת המפנה העלילתית שבגינה הוא זכה לתואר 'בלעם הרשע'?
נקודת המפנה בעלילה מתרחשת כאשר לבסוף הוא הורשה ללכת 'את שרי בלעם'. לפתע, ובנגוד לעלילה המתפתחת, מספרת התורה לראשונה כי: "וַיִּֽחַר־אַ֣ף אֱ-לֹהִים֘ כִּֽי־הוֹלֵ֣ךְ הוּא֒ וַיִּתְיַצֵּ֞ב מַלְאַ֧ךְ ה' בַּדֶּ֖רֶךְ לְשָׂטָ֣ן ל֑וֹ וְהוּא֙ רֹכֵ֣ב עַל־אֲתֹנ֔וֹ וּשְׁנֵ֥י נְעָרָ֖יו עִמּֽוֹ". כאן נכנסת לעלילה דמות חדשה 'אתון מדברת', שנועדה מנקודת המבט האלוקית, להוכיח לנו ולבלעם עצמו את שאיפתו הכמוסה והאמיתית לקלל את ישראל. כאן, ורק כאן, ועקב יחסו לאתונו, ולא עקב רצונו לקלל לכאורה, מתגלה בלעם כרשע. הוא עצמו מודה בכך לראשונה – "וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם אֶל־מַלְאַ֤ךְ ה' חָטָ֔אתִי כִּ֚י לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י אַתָּ֛ה נִצָּ֥ב לִקְרָאתִ֖י בַּדָּ֑רֶךְ וְעַתָּ֛ה אִם־רַ֥ע בְּעֵינֶ֖יךָ אָשׁ֥וּבָה לִּֽי". בפארפרזה אומר בלעם- 'עתה כאשר אני חוטף ממך בשל אתוני, כנראה שאני מכעיס אותך בשל רצוני האמיתי ללכת עם שרי בלק'. אבל זה מאוחר מידי, לקב"ה יש תוכניות אחרות. האסון של בלעם, אפשר את המשך התפתחות העלילה בכוון הרצוי לא-ל.
חשיפת דמותו האמיתית של בלעם כל כך חשובה עד כדי הצורך שהאתון, אסונו של בלעם, תיברא בערב שבת בין השמשות. זאת כדי ללמדנו לקח לדורות אודות דמותן האמיתית של 'אוהבי ישראל' לדורותיהם. הם אמנם 'נתפסים' על זוטות, אבל הם אינם יודעים כי זוטות אלו נבראו בערב שבת בין השמשות כדי לחשוף את קלונם ברבים בעניין האמיתי.
(בלק תשפ)