הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')כל אדם ישר סולד מאנשים המדקדקים במצוות שבין אדם למקום, ומקלים ראש במצוות שבין אדם לחברו. תכונה מעין זו אפיינה את בלעם. הוא היה בדרגה רוחנית כה גבוהה עד שהושווה למשה רבנו בנבואה (ספרי דברים, שנז, י). הוא גילה אמונה ויראה כשהכיר בכך שרק את אשר ישים ה' בפיו אותו ידבר, הוא היה "יודע דעת עליון", ואף הצטיין בהקרבת קורבנות לרוב. החיסרון של בלעם אינו נעוץ בקומות הגבוהות של אישיותו, בסופר אגו, אלא באיד, ברבדי נפשו הנמוכים. התכונות השליליות שייחסו חז"ל לבלעם, כשהנגידו אותו לאבות, מתמקדות ביצריו ובמידותיו: "עין רעה", שמשמעה חמדנות ואהבת בצע, "רוח גבוהה" של גאווה והתנשאות, ו"נפש רחבה" שעניינה תאווה ופריצות (אבות ה, יט).
על בקשת בלק לקלל את ישראל הגיב בלעם במילים: "אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב", ובכך רמז לשליחי בלק שהוא חומד ממון הרבה. נודע לי מאחורי הפרגוד שכאשר הגיעו שליחי בלק, הם אמרו לבלעם: "לבלק יש בקשה התואמת לראשי התיבות של שמו: בא לי קללות". אמר בלעם: "גם לי יש בקשה התואמת את ראשי התיבות של שמי: בא לי עוד ממון…" לבסוף בלק קבל על שלא קבל, ובלעם נשאר בלי עוד ממון.
למקום בו מידות טובות ויצרים מרוסנים נפגשים ניתן לקרוא במילה אחת יושרה, ולהיפך מכך: חוסר יושרה. כך בדיוק אפיין הנצי"ב את בלעם לעומת אבותינו. בברכתו הראשונה התפעל בלעם מעם ישראל וביקש: "תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים" (כג, י). חז"ל פירשו שהכוונה לאברהם יצחק ויעקב (ע"ז כ"ה א'), והנצי"ב מפרש שהמילה "ישר" מציינת התנהגות חברתית משובחת שאפיינה את האבות, "שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה'… היו ישרים, היינו שהתנהגו עם אומות העולם, אפילו עובדי אלילים מכוערים, באהבה, וחשו לטובתם" (פתיחת 'העמק דבר' לבראשית). כדוגמאות להתנהגות הישרה של האבות מזכיר הנצי"ב כיצד אברהם התפלל על סדום למרות רשעת אנשיה, יצחק היה נוח להתפייס עם שונאיו דוגמת אבימלך ומרעיו, ויעקב דיבר דברים רכים עם לבן, למרות שהלה רימה אותו בשיטתיות.
מתוך כך מותח הנצי"ב ביקורת על אנשי בית שני, שלדבריו "היו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמם", דבר שהביאם לשנאת חינם ואף לשפיכות דמים. כישלונם בתחום ההתנהגות האישית-חברתית הוא שהביא לחורבן, שכן, אומר הנצי"ב, "הקב"ה ישר הוא, ואינו סובל צדיקים כאלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות".
מספרים על יהודי מתבולל למחצה שביקש מרבי יהושע מבלז ברכה שיזכה למות כיהודי. ענה לו הרבי: למות כיהודי אפילו גוי כמו בלעם רצה, שהרי אמר "תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים". יהודי צריך לבקש לחיות כיהודי ישר וכשר.
בהפטרה מתייחס הנביא מיכה לבלעם, ומיד קובע ש-ה' אינו חפץ בקורבנות: "הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן?!" מה ש-ה' באמת דורש מהאדם הוא: "עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱ-לֹהֶיךָ". בתכונות אלה צריך האדם להקריב מעצמו קורבנות קשים ותכופים יותר, ובהם הוא זוכה לחיות חיי ישרים, לישון שנת ישרים ולמות מות ישרים.
(בלק תשפ)
