מרדכי גרנביץאני חושב שהדבר הכי קשה בעולם זה לדון לכף זכות. כשאתה באמת כועס על מישהו או יש לך מחשבות עליו למה הוא כזה מעצבן או לא בסדר, העניין של כף זכות נראה פתאום כמו קלישאה קיטשית ומנותקת מהמציאות. מה באמת רוצים מאיתנו? שנשקר לעצמנו? שנמרח כי צריך? זה כמו האלו שאומרים כשמכונית עוברת בשבת שזה בטח יולדת או גוי… הילד גדל ומגלה שגם השכנה המבוגרת היא כנראה יולדת או גויה… נו באמת… ואז מתקבעת תודעה כזאת שלדון לכף זכות זו סיסמה ריקה מתוכן. משהו לקדושים מעונים תמימים וסגפנים…
מובן שהנושא הזה הוא מורכב וארוך בהרבה מסך המילים שיש לי פה, אז נקודה קטנה כחומר למחשבה: רבי נחמן אומר שזה שמישהו הוא ממש נורא ואיום, יתכן שזאת עובדה, אף אחד לא מבקש ממך לספר לעצמך סיפורים שהוא צדיק, אבל אתה כן יכול לנסות לחפש בו נקודה אחת טובה. נקודה קטנה ואולי פצפונת ממש, ששם זהית פעם רצון טוב, כוונה טובה, רגע שבו התגלה משהו טוב אצל האדם הזה שנוכחותו כל כך מציקה לך בחיים.
זו ממש עבודה לא קלה, וזה דורש רצון ללכת על זה. אבל יש ממתק בסוף: אם תעשה את זה באמת, יחול שינוי מול עיניך. האדם הזה יענה להסתכלות שלך. אולי הוא לא ידע מזה כי לא סיפרת לו "היי ידיד יקר, אתה דוחה אותי ממש, אז החלטתי לחפש בך נקודה טובה". זה פחות מומלץ… אבל באופן פלאי – משהו בחיישנים הפנימיים שלו ירגיש שנותנים בו אמון, שמבקשים לראות בו טוב מתוך הנחת יסוד שחייב להיות בו טוב, וזה יקרה, הוא יתקדם וישתנה לטובה. יש לך כח לשנות מציאות, בלי להתווכח או להילחם, אלא לשנות אותה במבט העין, בתשומת הלב, בפוקוס על פסיק אחד קטנטן של טוב.
אגב, כשיש שיח פתוח אפשר לנסות את זה על השולחן. בין בני זוג למשל, או בין שני חברים, להחליט שיושבים וממקדים נקודה טובה ואומרים אותה. לא משהו כללי כמו "כפרה עליך יא נשמה". אלא נקודה ספציפית, ברורה, במציאות. זה עושה נפלאות.
חז"ל אומרים שבלעם ידע לתפוס את ה"רגע" הקטן ביום בו הקב"ה כועס. את הנקודה הרעה הפצפונת. וככה יכול היה לקלל.
מרובה מידה טובה על מידת פורענות. כמה אפשר לשנות מציאות כשמתרגלים זיהוי נקודה טובה.
(בלק תשפ)
