מרדכי גרנביץקיטי ג'נובזה היתה אישה אמריקאית שנדקרה למוות ליד ביתה ברובע קווינס ב-1964. לפי מה שפורסם בזמנו ב"ניו יורק טיימס", שלושים ושבעה משכניה צפו ברצח ולא התערבו, ואפילו לא התקשרו למשטרה. חוסר התגובה של עדים רבים כל כך הביא למחקר בפסיכולוגיה החברתית העוסק ב"אפקט הצופה מן הצד". לפי המחקר, ככל שאנשים רבים יותר נוכחים בסיטואציה, הסיכוי שמישהו יעזור לאדם במצוקה פוחת. הסיבות לכך מגוונות – האחריות מפוזרת בין רבים, הנטייה שלנו להישען על התנהגותם של אחרים, החשד להיראות מטופש, כמי שעושה מה שלא צריך לעשות, ועוד.
שנים לאחר מכן יצאו עוררין על גרסת הסיפור שדווחה בניו יורק טיימס, ויש שטוענים שלא כך היה, אך הוא המשיך להילמד כמודל וכמשל בקורסים שונים בפסיכולוגיה, בכדי להמחיש את העניין של פיזור האחריות כאשר אנו חושבים ש"בטח מישהו כבר יעשה את מה שצריך"…
לפעמים כשאדם נמצא במצוקה אנחנו חושבים שבטח יש מי שיעזור לו ובכך נפטרים מן הצורך לעשות את שלנו.
ויש גם את השגרה הפשוטה והאפורה, זאת של "אחרי החגים", בה אולי לא ניתקל במקרים דרמטיים, אבל הבת שלי למשל תבקש ממני להתייחס לציור שהיא ציירה, ואני קצת עסוק או סתם בלי חשק לאבחן ציורים כרגע, ואז אני נזכר שאין לה מישהו אחר הנושא את התואר "אבא" בעבורה, ואם לא אתייחס פעם אחר פעם לדברים ה"קטנים" שמעסיקים אותה, אני חומק מהקשר הפשוט והבריא של אבא ובת. אם אצליח להסתכל על זה כך, אתן לה את תשומת הלב מבלי לתרץ תירוצים…
כמה פעמים אדם לא מצליח להבין למה ילד בן שש עשרה לא משתף אותו בעולמו? זה מטריד, אבל – רגע, כשהוא יזם את הקשר וניסה לשתף לאורך הילדות באמת הייתי שם? נתתי לו את ההרגשה שאכפת לי?
אין מתכונים כמובן, וקשה להצביע באופן גורף על סיבה ותוצאה, אני רק בא לחדד נקודה: לפעמים המעשים ה'פשוטים' לכאורה הם כל כך חשובים, ואין מי שיעשה אותם אם לא אנחנו… לפעמים אדם חי חיים שלמים כאותו "צופה מן הצד" מהפסיכולוגיה החברתית, ולא נמצא ונוכח מספיק בעבור אלו שהוא באמת היחידי בעבורם.
המשנה בסנהדרין (ד,ה) מספרת על עדים של דיני נפשות, שיש חשש שהם יגידו 'מה לנו ולצרה הזאת, למה להעיד בכלל?'… רואים שזו נטייה טבעית של האדם להתנער, שמישהו אחר יעשה את העבודה השחורה…
אותה משנה אומרת: "לפיכך נברא אדם יחידי… כל אחד ואחד חייב לאמר בשבילי נברא העולם". זה עלול לעורר קצת אי נוחות, בשבילי נברא העולם?! איזה מין חינוך זה?… אבל רבי נחמן אומר "נמצא, שהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם, ולמלאות חסרון העולם"…
האדם נברא יחידי – כדי לזכור בסיטואציות הכי פשוטות, שאין מישהו אחר "להפיל עליו" את האחריות. שלא נהיה כצופים מן הצד על החיים… (בראשית תש"פ)
