הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)אין הרבה חדש תחת השמש. מתוך הקריאה בפרשתנו לומדים אנו, בדומה לסיפורים מקראיים אחרים, על קנאה ומריבה על הבכורה ולמי מגיע יותר. מקריאת הפסוקים יש דמיון רב לפרשת קין והבל. קנאה בין בני משפחה, פעולת הקרבה על ידי קטורת ומחתות ותוצאה טראגית. קין רוצח את הבל והקב"ה מוכיחו קשות: 'וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד'. בפרשתנו הקב"ה נוזף בעדת קרח: 'וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח … וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל'. האדמה בולעת את קרח ועדתו, שופכי דמם של משה ואהרן. התוצאה היא היעלמותם מן העולם וניתוקם מהקהל. כך גם קין ששפך דמו של הבל ינותק מהאדמה ומהקהילה ויהיה נע ונד. שינוי חיובי במגמה מוצאים בבניו של קרח. במפקד של שנת הארבעים נאמר: 'וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת קֹרַח בְּמוֹת הָעֵדָה בַּאֲכֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ וַיִּהְיוּ לְנֵס וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ' (במדבר כו, י – יא). בני קרח לא מתו בזכות הכרעתם לא להיות חלק מהמחלוקת. המדרש מתאר באופן ברור את ההתלבטות של בני קרח שמחד גיסא מחויבים לאביהם קרח ומאידך גיסא אינם יכולים לסבול מוסרית את התנהגותו:
'ומה זכות היה בידן של בני קרח שינצלו, שבשעה שהיו יושבין אצל קרח אביהן רואין את משה וכובשין את פניהן בקרקע, אמרו אם נעמוד מפני משה רבינו נוהגין בזיון באבינו וכבר נצטוינו על כבוד אב ואם, ואם לא נעמוד כבר כתיב מפני שיבה תקום, מוטב שנעמוד מפני משה רבינו אף על פי שאנו נוהגין בזיון באבינו, באותה שעה הרחישו את לבם בתשובה' (ילקוט שמעוני תורה פרשת קרח רמז תשנב).
השיקולים המוסריים הכריעו ובני קרח לא מתו. בני קרח גם אינם מזדהים עם טענותיו של אביהם. הם סבורים כי אל להם לבקש תפקיד חשוב משלהם מפני שאין באמת תפקיד שהוא חשוב מתפקידים אחרים. אם כל הלוויים יקריבו קרבנות מי יפתח וינעל את שערי המקדש? לכל אחד יש תפקיד במנגנון הרחב והגדול – ואם הוא יעזוב את תפקידו – ייהרס כל המנגנון. בני קרח מבטאים את תפקיד הלווים המשוררים על הדוכן במקדש, מעוררים את ליבם של העולים לרגל, ובשיריהם מכוונים ומדריכים את עם ישראל. הם שמחים בחלקם בעבודת השם וכך מדגישים אנו את דמותם בספר תהילים: 'לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹקים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹקים' (תהילים מב,א – ג).
הוי אומר גם חטא נוראי של קנאה בין אחים המביא לשפיכות דמים יכול וצריך להיבלם על ידי הדורות הבאים שמכריעים אחרת.
בני קרח נוטעים בנו תחושה אופטימית. גם מחלוקות מהסוג הקשה יכולים להיפסק על ידי הדורות הבאים. מחלוקת קרח וכל עדתו תוחלף במציאות של 'משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו'. אותו שמואל מצאצאיו של קרח יוכל להיות חלק משלים של משה ואהרן. כך גם בדורנו, ככל שנלמד להפסיק את המחלוקות הנוראיות ששורשן בקנאה וכל אחד ימצא את מקומו בעבודת השם, נרגיש קרבת אלוקים חי: 'למנצח על הגיתית לבני קרח מזמור. מה ידידות משכנותיך ה ‘ צב-אות! נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה‘, לבי ובשרי ירננו אל א-ל חי!"
(קורח תשעה)
