הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)בעלי חיים מדברים מופיעים רבות בסיפורי אגדות וסרטי ילדים למיניהם, אולם באופן מפתיע גם בתורה נמצאים שני תיאורים של חיות מדברות: הנחש בפרשת בראשית ואתונו של בלעם בפרשתנו. איך עלינו להתייחס לסיפורים אלה? האם חיות יכולת לדבר?
הנחש בגן עדן הוא הפחות בעייתי מבין השניים, שכן ברור שהמציאות בגן עדן הייתה שונה לחלוטין מזו שאנו מכירים כיום. אם במצב התודעתי שנקרא חלום יכול להופיע נחש מדבר, הרי שגם במציאות התודעתית והמטאפיזית המסתורית שנקראת גן עדן זה יכול להיות. בכלל, יתכן שבתחילת תולדות העולם לא היתה הפרדה חדה בין המציאות בעלת החוקים הקבועים לבין החלומות בהם הכל ייתכן; השניים היו מעורבבים ביניהם וגם המציאות היתה נזילה ומשתנה, ומכאן כל המיתוסים והסיפורים המופלאים של ימי קדם. על כל פנים, אותו נחש מדבר אינו מעורר קושי מיוחד, ורק נותר לדון מה הוא מסמל ומה המסר של הסיפור.
סיפורו של בלעם, לעומת זאת, התרחש במציאות הארצית הרגילה, מה שמעורר את השאלה כיצד יתכן שאתונו פתחה את פיה ודיברה בלשון בני אדם. ואכן הרמב"ם כדרכו פירש שכל אותו מעשה אירע בחלום או במראה הנבואה, אולם נראה שפירוש זה אינו הולם את פשט הכתובים, המתארים את האירועים גם מנקודת מבטה של האתון הרואה את המלאך ויראה מפניו. נראה אם כן שמדובר בנס מיוחד שעשה ה' כדי ללמד את בלעם לקח ולהשפיל אותו. אלא שמתוך כך ניתן אולי ללמוד על מצבם המנטאלי הכללי של בעלי חיים.
שאלה ידועה היא האם לבעלי חיים יש תודעה הדומה לאופן בסיסי לזו של בני אדם, ורק מגבלות פיזיולוגיות מונעות מהם לדבר ולחשוב בשפה מדוברת, או שמא בעלי חיים הם רק מכונות ביולוגיות הפועלות באופן אינסטינקטיבי ונטול מחשבה. מסיפור האתון משמע שבעלי החיים הם יצורים בעלי הכרה ומודעות, וכל מה שנדרש כדי שיוכלו לבטא את עצמם הוא לפתוח את פיהם. מן הסתם יש הבדלי תבונה בין בעלי חיים שונים, אולם לפחות לגבי גורילות ושימפנזים ידוע שאפשר ללמד אותם לדבר בשפת סימנים ולהגיע ליכולת ביטוי משמעותית. כמה מעניין היה אילו ניתן היה ללמד גם בעלי חיים אחרים לדבר!
לא מזמן יצא הסרט המצויר החדש של דיסני, "זוטופיה" (או "זוטרופוליס"), המתאר מציאות אוטופית של עולם בו בעלי החיים השונים התפתחו לרמה דמוי-אנושית, וכולם חיים בשלום זה לצד זה – ממש וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ (אם כי לא ברור מה אוכלים הטורפים שם – כנראה תבן, כמתבקש מהמשך הפסוק…). למעשה מדובר במשל שקוף לחברה האנושית, שמטרתו להעביר מסר ליברלי כנגד דעות קדומות בין גזעים שונים, גברים ונשים וכדומה, ולעודד פלורליזם תרבותי. יש בכך פספוס מסוים, כי במקום להציג מציאות מעניינת באמת של מינים שונים שלכל אחד מהם מנטאליות, ערכים מוסריים ותפיסת עולם שונה – מוצגות שם כל החיות כבני אדם עם פרווה וזנב, בלי הבדלים של ממש ביניהם. בצורה כזו לא חוכמה גדולה להסתדר יחד, אבל איך מסתדרים כשיש הבדלים אמיתיים? איך היה נראה עולם בו חיים מינים תבוניים מפותחים רבים, שכל אחד מהם רואה את המציאות בצורה שונה לגמרי? האם ניתן היה להגיע לדו קיום בין טורפים ונטרפים, גדולים וקטנים, או שזה היה בלתי אפשרי? יתכן שמציאות זו דומה יותר לעולמנו מאשר החלום האמריקאי הוורוד שמציג הסרט.
אבל אולי בעלי חיים לא נועדו להיות בני אדם. אולי אפשר ללמוד מהם דווקא כשהם מדברים בסביבתם הטבעית, כמו למשל ב"ספר הג'ונגל" הקלאסי, שגם הוא זכה לעיבוד קולנועי חדש השנה. ואולי מאתונו של בלעם נלמד שכדאי גם להקשיב לבעלי החיים, ולמה שיש להם לומר לנו.
(בלק תשעו)
