הרב יעקב הלוי פילבר (מייסד הישיבה לצעירים -ישל"צ וביה"ס נעם)הדעה הרווחת בציבור היא שהאשה לפי מקורות היהדות היא פאסיבית באישיותה וטפלה לגבר. סמך לתחושה הזאת הם לכאורה הכתובים: "אעשה לו עזר כנגדו", או "כל כבודה בת מלך פנימה", ובמיוחד מאמר חז"ל [ילק"ש שופטים מב]: "אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה". אבל מפרשיות התורה מצטיירת לנו תמונה אחרת של האשה, לא נכנעת ונגררת, אלא יוזמת ועומדת על דעתה. הדוגמא הראשונה גם אם אינה מחמיאה לאשה, היא חוה אמנו, שהייתה היוזמת בחטא בעלה אדם הראשון, אבל מכאן ואילך נפגשים בתורה עם נשים שיוזמתן הביאה ברכה והייתה להן השפעה בעיצוב עתידו של עם ישראל. שרה אמנו, שעל אף הסתגרותה באהל, היתה כבר מראשית דרכה שותפה שוות ערך לאברהם, ככתוב: "את הנפש אשר עשו בחרן – שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים" [רש"י]. רבקה שאינה מסכימה לדרכו של בעלה יצחק, ויוזמת מהלך להעביר את ברכת יצחק מעשו ליעקב. וכך רחל ולאה, שגם אצלן מוצאים אנו התנהלות עצמאית שמשבשת את תכניתו של יעקב, שיבוש שמעצב אחרת את הרכב הבית של יעקב. ובהמשך תמר, מרים, ועוד.
בנשים שאינן מקבלות כמובן מאליו את דעת הגברים, מוצאים אנו גם את בנות צלפחד, "שהיו מחבבות את הארץ, הגברים אומרים: 'נתנה ראש ונשובה מצרימה', והן אומרות: 'תנה לנו אחוזה'" [רש"י]. הן עומדות על זכותן ואינן מוותרות עליהן, ועורכות את טענותיהן בשום שכל. הן יודעות שהצלחתן תלויה באחדותן, על כן תחילה הן מטכסות עצה ביחד כמובא במדרש [ספרי, במדבר כז א]: "ותקרבנה בנות צלפחד – כיון ששמעו בנות צלפחד שהארץ מתחלקת לשבטים ולא לנקבות, נתקבצו כולן זו על זו ליטול עצה". וכשרואות שלא יזכו לתשומת לב מהגברים הן משליחות יהבן על ריבונו של עולם, כמובא במדרש [שם]: "אמרו: לא כרחמי בשר ודם רחמי המקום, בשר ודם רחמיו על הזכרים יותר מעל נקבות, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא על הזכרים ועל הנקבות רחמיו על הכל, שנאמר: 'ורחמיו על כל מעשיו'". ועל כך כתב המלבי"ם: "וכאשר הסכימו (בנות צלפחד) שאי אפשר שלא ריחם ה' עליהם לתת להם שארית בארץ, עמדו לפני משה" ככתוב: "ותעמודנה לפני משה". וכאן כל אחת מהן מציגה טענה אחרת: "ראשונה אמרה: 'אבינו מת במדבר', שנייה אמרה: 'והוא לא היה בתוך העדה', שלישית אמרה: 'למה יגרע שם אבינו', רביעית אמרה: 'כי אין לו בן', חמישית אמרה: 'תנה לנו נחלה'". משה נאלץ להגיש את משפטן לפני ה' והקב"ה מקבל את טענתן ואומר: "כן בנות צלפחד דוברות", ועל כך אמרו: "אשרי אדם שהקב"ה מודה לדבריו".
(פנחס תשפ)
